כמובטח, כמה רשמים קולינריים (והמלצה או שתיים) ממסעי בארצות הברית...
קפה.פסיכוזת המונים, קצת כמו הנס של
גבירתנו מפאטימה בהיקפה, גרמה לכך שאומה שלמה מתעקשת לשתות קפה מחורבן. מה שהם לא יודעים לא פוגע בהם, כמובן, אבל מה על הזרים מארצות התרבות? מילא מיץ הגרביים שהם מפיקים מהפרקולטורים שלהם (מה יגידו אחרים על קפה הבוץ האהוב כל כך על חלקים נרחבים מאוכלוסיית ישראל?), אבל גם באספרסו בר מפונפן ומושקע, כשאתה מזמין כוס קפה בארבעה דולר, אתה נדפק שוב ושוב. הם לעולם לא יסכימו להשתמש בקפה מסחרי, אלא תמיד יספרו לך בגאווה איך המומחים שלהם נסעו במיוחד לגוואטמלה כדי לבחור את הפולים המשובחים ביותר, אורגניים או Fair-trade, ואז קלו אותם בעצמם "to perfection". המציאות, תמיד, היא שהגוואטמלים מזהים את הגרינגוס מרחוק ומוכרים להם מה שמוכרים, ואז המומחים חוזרים עם השלל לארה"ב ושורפים את הפולים למוות. אם זה לא מספיק, הם מכינים לך את הקפה בכוס של חצי ליטר ואז מוסיפים לך כל כך הרבה חלב (עם קצף גרוע במיוחד) שלא נשאר טעם של קפה. רוצים הפוך כמו בבית? תבקשו מקיאטו. תקבלו משהו שהוא רק בקצת יותר גדול מהפוך גדול בתל אביב. כמובן, אז תצטרכו להתמודד עם הטעם השרוף, זוכרים?
מסעדות סודיות.הקטע החדש בניו יורק - כנראה שהעיר כל כך גדולה, שלא ממש צריך לפרסם את המסעדה שלך. להיפך - אל תשים שלט, תחביא אותה בתוך מסעדה אחרת (מומלץ שתהיה מז'אנר שונה לגמרי מהמסעדה האמיתית), וגם שלט "זהירות, נמר" לא יכול להזיק. ואז, תחושת הנצחון שירגישו הסועדים שבכל זאת יודעים ונכנסים פנימה תגרום לכך שזה לא ממש משנה מה תגיש - העיקר החוויה... גאונות. קיבלתי טיפ ל
מסעדה מקסיקנית שמתחבאת מאחורי דלת "לעובדים בלבד" בתוך מסעדה אחרת, אבל לא הסתייע (הביקורות הגרועות באינטרנט לא עודדו אותנו לנסות חזק מדי). במקום זאת הלכנו לאכול את "ההמבורגר הכי טוב בעיר" ב
מזנון המבורגרים שמתחבא בתוך הלובי של
מלון מפואר. חוויה מעט משונה, אבל בהחלט משעשעת - דמיינו את עצמכם נכנסים ללובי של דייויד אינטרקונטיננטל, פונים ימינה ושמאלה, ואז מגיעים לסביח של עובד. ההמבורגר, אגב, היה מצויין, אבל יומיים אחר כך קיבלנו טיפ על
מקום אחר שמגיש את ההמבורגר הטוב בעיר (השף, מסתבר, ישראלי) אבל לא הלכנו, אז אני עדיין לא יכול להתחייב :)
מימוזה.בסופי שבוע, העיר כמרקחה, וכולם הולכים לבראנצ'. בסך הכל דומה לארוחות הבוקר שאנחנו מכירים כאן (רק עם פחות ירקות ויותר שומן ובייקון), אבל השוס האמיתי הוא בקוקטיילים. במקומות רבים התפריט כולל קוקטיילים (בדרך כלל מבוססי שמפנייה), לפעמים אפילו בכמות לא מוגבלת. הדיל הכי משתלם שאנחנו מצאנו היה במקום בשם
Essex (שקרוי, כמה מקורי, על שם הרחוב בו הוא נמצא) - בעבור $16 מקבלים בראנצ' (בראנצ' זה מושג נזיל - תוסיפו שני דולר למחיר, ותקבלו המבורגר או סטייק) ושלושה קוקטיילים - אבל אף אחד לא סופר :) המלצריות מסתובבות עם קנקני מימוזה ענקיים ומסתערות על כל כוס חצי ריקה בהתלהבות רבה. אין ספק שאחרי חמש-שש כוסות החיים נראים יפים יותר. רוצים באמת לדפוק את המערכת? החוק בניו יורק לא מאפשר הגשת אלכוהול לפני 11 בבוקר. אז אם תבואו לפני כן, תקבלו קפה חופשי עד 11, ואז תעברו לקוקטיילים. רק שימו לב לנאמר בסעיף הראשון - לא לבעלי לב חלש (או טעם טוב). מילת אזהרה - צריך להזמין מקום
הרבה זמן מראש.
על חורבות הארבינקא ביהודה הלוי מוקם בימים אלו בר-מסעדה בעל ניחוח רוסי בשם אונייגין, על שם גיבורו האלמותי של פושקין. השלט ברוסית, מלבד "בר-מסעדה" בעברית מתחת לשם המקום, אבל פגשתי אחד מהצוות (בעלים?) ברחוב והוא תרגם לי את הכתוב... לדבריו, המקום לא יהיה בעל אוריינטציה רוסית מובהקת (אז יהיה אפשר להזמין בעברית) אבל יגיש אוכל רוסי מסורתי - "סבתות רוסיות יושבות ומכינות את האוכל", כדבריו. המקום, כך הוא אמר, אמור להפתח בחמישי לדצמבר, שזה ממש אוטוטו.
הבובמרה (Bubamara), דאנס-בר חדש נפתח ברחוב הארבעה, ומוסיף למעמדו של מתחם קרליבך-הארבעה כמתחם המרכז תל אביבי המוביל למסיבות. עוד לא יצא לי לבקר, אבל אני בהחלט מתכנן לקפוץ בקרוב לבדוק את השטח. פירוש השם, למי שתהה - פרת משה רבנו (יש גם זמרת בשם זה, והעדפתי לשים תמונה שלה דווקא, ולא של חיפושית אנונימית. לבריאות).
סניף המקדונלד'ס הנטוש ברוטשילד עובר שיפוצים בעצלתיים כבר תקופה ארוכה מאוד. תמיד כשעברתי שם תהיתי מה יפתח במקום אם וכאשר. ובכן, נראה שהתשובה היא סניף מקדונלד'ס נוסף... קצת חבל לדעתי, אבל ככה זה לפעמים.
רשומות
