יום שני, 14 ביולי 2008

הוטל מונטיפיורי - ביקורת

הביקורת מתוך אתר MyTaste (לדף הביקורת) -

כה רבה הייתה הציפייה לקראת פתיחתו של הוטל מונטיפיורי, התוספת החדשה למשפחת הבראסרי והקופי בר, שקפצתי לשם בהזדמנות הראשונה – חגיגת יום הולדת לאחותי. שולחן זוגי הוזמן עוד לאותו ערב במרפסת (בפנים היה מלא – מקום חדש ולוהט) והגענו בשעה היעודה מלאי התרגשות.
הבניין היפהפה משוחזר, משופץ ומעוצב בצורה מוקפדת ומרשימה, כצפוי מבני הזוג מתי ורותי ברודו. בכניסה נתקלים ברצפת עץ כהה, ריהוט יוקרתי ואווירה כללית מיוחדת מאוד. לצערי, למרות שבני הזוג ברודו ידועים כמקפידים על הפרטים הקטנים ביותר, נתקלתי במספר נקודות צורמות למדי, ועל כך בהמשך.
עמדת המארחת משמשת גם כדלפק הקבלה של מלון הבוטיק הממוקם מעל למסעדה, אם כי לא ברור, לכשיתחיל המלון לשרת לקוחות, עד כמה נעים יהיה לאורחים להיסחב עם מזוודותיהם אל מול חדר מלא סועדים שללא ספק יצפו בהם בעניין, ולהפך – מה ירגיש סועד תמים שאורח חסר מעש עומד ליד שולחנו בעודו מחכה לצ'ק אין או צ'ק אאוט?
הובלנו על ידי המארחת אל השולחן במרפסת הצופה אל הרחוב. השולחנות קטנטנים ונמוכים, מהסוג שאתה מצפה למצוא בבית קפה פריזאי, ולא במסעדה. כלומר, הם מושלמים לכוס קפה וקרואסון, אבל לחלוטין לא מתאימים לצלחות גדולות הנושאות מנות עיקריות, מה עוד שגובהם הלוקה גורם לסועד לאכול בחוסר נוחות מסוימת. רטנתי שהאדם האדיב שענה לטלפון והציע לי שולחן בחוץ היה יכול לציין שהשולחנות לא ממש מתאימים לארוחה מלאה, אבל אז ראיתי שבעצם אותם שולחנות נמצאים גם בפנים... לפחות לא הפלו אותי לרעה.
בעיה נוספת, וחמורה אף יותר – לא היה אפילו מאוורר אחד במרפסת. בתל אביב בסוף יוני שהייה בחוץ, אפילו בשעת ערב, היא גרסה מסוימת של גיהינום. ניסינו למזער נזקים על ידי שתיית מים מרובה (שנמזגו ללא הרף, מסוננים ומתוך קנקנים יפים ומסוגננים) אך כל שרצינו היה בעצם מזגן.
התפריט לקוני. אפשר לומר "אנטי אייל שני" – בחלק מהמקרים לוותה כותרת המנה בהסבר כלשהו, אבל לחלקן לא התווסף דבר, וכך הצטרכנו לנחש לבד מה פירוש "עוף יפני" או "ארבע גבינות". השירות היה מצוין, אבל בסופו של דבר יש גבול לכמה שאלות אפשר להמטיר על המלצר המסכן בלי להרגיש כטיפש גמור.
בסופו של דבר הזמנו שתי מנות ראשונות – קדרת מולים וקרפצ'יו, ושתי עיקריות – סטייק סינטה ועוף וייטנמי. המולים, הקרפצ'יו והסינטה היו מצויינים, העוף הבריק מעט פחות (אם כי אחותי טוענת בתוקף שהסטייק נפל באיכותו מזה של הקופי בר).
בשלב זה התפנה מקום בתוך המסעדה וניצלנו את ההזדמנות לעבור לשם כדי להצטנן מעט. השולחנות (הקטנטנים, כזכור) ממוקמים בצפיפות המוכרת מהבראסרי, אך משום שהחלל קטן הרבה יותר נדמה היה שזה קצת יותר מדי. הזמנו קפה שהגיע חזק בצורה בלתי רגילה, ויצאנו אל האוויר המהביל שבחוץ.

לסיכום, האוכל והשירות נפלאים, כל השאר קצת פחות. אמנם המקום עדיין היה בתקופת הרצה כשביקרתי, אך בעוד שאת חוזק הקפה אני בטוח שישנו בקלות, ואולי אף ישקלו להדפיס תפריטים מפורטים מעט יותר, אני בספק אם ישנו משהו בעיצוב. בצורה הנוכחית זה בהחלט מקום ראוי למנות ראשונות וכוס יין (וגם הבר נראה מזמין) אך לארוחה מלאה זאת בהחלט לא תהיה הבחירה הראשונה שלי.


תמכו במאמר בלדוג