יום חמישי, 11 בדצמבר 2008

"מנטה ריי" – דייג, אוהב דגים?

באיחור מסויים הגיעה למערכת הבלוג ביקורת האורח המצויינת של רוני, הזכור לטוב מהביקורות שלו על וולפגנג ואודיאון. אז ללא השהיות מיותרות - מאנטה ריי -

"אני מעדיף לאכול דג באיכות לא טובה, על פני הבשר הטוב ביותר". מישהו פעם אמר לי את המשפט הזה, ועד היום לא הבנתי על מה הוא מדבר לכל הרוחות...

The manta ray (Manta birostris), is the largest of the rays, with the largest known specimen having been more than 7.6 m (about 25 ft) across, with a weight of about 2,300 kg (about 5,000 lb). It ranges throughout all tropical waters of the world, typically around coral reefs. Mantas have been given a variety of common names, including Atlantic manta, Pacific manta, devilfish, and just manta. Some people just call all members of the family stingrays, though stingrays comprise a separate family of rays (Dasyatidae).

זוהי ההגדרה היחידה שאני הכרתי ל"מנטה ריי", עד הביקור במסעדה הזו. אם לא יצא לכם לראות חיה כזו מתחת למים, אז אני מקווה שייצא לכם – ועדיף שזה יהיה בירח הדבש שלכם באיים המלדיביים.
אישית – דגים הם לא כוס התה שלי. לדעתי המקום הכי טוב לראות דגים הוא מתחת למים, ורצוי בעומק של כ-20 מ'. אז למה ללכת למסעדה שידועה כמסעדת דגים ופירות ים, אתם שואלים? והתשובה – פעם בשנה יש יומולדת לאשתי, והיא ידועה כאוהבת דגים - ובעיקר פירות ים - אמיתית. אז בערך פעם בשנה אני מוכן לוותר לה, וללכת למקומות שהיא אוהבת. כן – אני בעל אוהב ומתחשב. אה, ושכחתי לציין שהארוחה הזו הייתה מתנה של אחותי וגיסי לאשתי, אז ... הייתה באמת סיבה טובה ללכת לשם.

המסעדה, שממוקמת במיקום אטרקטיבי ויפיפה בחוף הים בדרום ת"א, בסמוך לדולפינריום (ת.נ.צ.ב.ה) מעוצבת בסגנון ייחודי ומעניין, ואפשר לשבת גם באוויר הפתוח וליהנות מאווירת ים אמיתית. אחותי דאגה להזמין לנו מקום, וטוב שכך - המקום מלא עד אפס מקום בערבי שישי. הערב התחיל בכמה משקאות ב"Clara" הסמוך, שנמצא כבר על סף סגירה לקראת בוא הנחליאלי ופריחת החצב.

את חלק השתיה המשכנו בבקבוק יין איכותי, יין הבית השבועי של ה"מנטה ריי" שהיה משובח ביותר.
מאחר ואחותי וגיסי הם כמעט בני בית במסעדה הזו, הם הזמינו לנו את מנות הפתיחה: לחם חם שנאפה במקום, מוס חצילים, שרימפסים מטוגנים ועוד. למי שקשה לו להחליט – המנות מגיעות בצלחת ענקית ע"י המלצר, והוא פשוט "מוריד" לכם לשולחן את מה שנראה לכם טוב. שיטה מעולה – בעיקר כשהמנות הן יחסית מורכבות וקשה לדמיין מה אתה מקבל. היו עוד כמה מנות שלקחנו, אבל ... מוס החצילים המעולה פשוט השכיח ממני את כל השאר. השילוב של מוס החצילים (שמקבל מרקם מאד דומה לטחינה בשילוב חומוס) והלחם החם – פשוט שילוב מנצח – מנה מעולה שחייבים לקחת.

תוך כדי טעימת המנות הראשוניות, אפשר להתרשם מהעיצוב הפנימי של המסעדה – חלונות ענקיים הפונים לחוף הים, ובוודאי במהלך היום מראים נוף מרהיב של ים, חול וקהל משתזפות רב, תאורה רכה ונעימה באמצעות נרות על פני השולחנות, והקירות הלבנים המעוטרים במעין הוראות הכנה למנות העיקריות של המקום, ומנות מומלצות מהתפריט.

למרות שבתפריט קיימות מנות עיקריות בשריות, חרגתי מהרגיל והזמנתי את הפילה מוסר שהגיע על מצע של פירה – בחירה נפלאה, שכן הוא היה פשוט נפלא, רך וטעים, ולא צריך אפילו סכין בכדי לאכול אותו. אחותי הזמינה את הקלמרי המטוגן שנראה שגרתי למדי אבל מגיע במנה ממש גדולה, ואשתי הזמינה את קדירת פירות הים והדגים – שם תמים לחלוטין למנה שאמורה להכיל טעימות מסוגים רבים של מנות. אבל, כשהגיעה המנה עמדנו על ה"זוועה האמיתית" – סיר פלדה בעל מימדים אדירים (שמזכיר במראהו פויקה) שהכיל כמות עצומה של מולים, קלמרי, שרימפסים, ודגים ממינים ומסוגים רבים, הכל מבושל יחדיו בצורה אנינת טעם, ומתובל בכמה תמנונים קטנים. לפי העיניים שנפערו לרווחה וקולות ההתלהבות מהאכילה ומהטעמים – הסקתי שהמנה הזו היא מצויינת, מגוונת ובהחלט לא משאירה פיסת מקום לרעב. לקח זמן רב לאשתי ולגיסי לסיים רק בצורה חלקית את המנה הזו, תוך כדי שהם שולפים מדי פעם עוד "חיה" שטרם ראו או טעמו בעבר והשוויצו בה למול כל הסועדים בשולחן. מזל שישבנו בשולחן פינתי, כך שלא יצא להם להשוויץ בפני שאר הסועדים במסעדה ...

עוד כמה כוסות יין חלפו להן, והגיע הזמן לקינוח. הזמנו רק מנה אחת של קינוח כי היינו מלאים מהאוכל ובעיקר מהיין. המנה שנבחרה (שוב, בהמלצת הסועדים ה"מקומיים") היא קינוח המורכב מ-3 שכבות של שוקולד בגוונים וטעמים שונים. השם לא עושה למנה הזו טוב, שכן זוהי ללא כל צל של ספק - מנת הקינוח הכי טובה שאכלתי אי פעם. ואם להקביל אותה לחלק הסיום מה"נסיכה הקסומה", אז "מבין כל הקינוחים הטובים בעולם, דורגו 5 קינוחים כמנות האחרונות המעולות ביותר, והם כללו עוגת גבינה, עוגת שוקולד, טירמיסו, פונדנט, קרפצ'ו אננס ועוד. אבל מנת השוקולד הזו השאירה את כל המנות האחרות הרחק מאחור" ...

הבעיה היחידה עם המנה הזו, היא שאתה חייב לאכול משהו במסעדה לפני שאתה מזמין אותה, כי אי אפשר רק לבוא לקפה וקינוח ב"מנטה ריי". מזל ששאר המנות והאוכל במסעדה הן מספיק טובות בכדי שתזמין אותן בשמחה ובטעם טוב, לפני שאתה מגיע לקינוח – לטופ שבטופ. אז זו לא ממש בעיה ...

המחירים גבוהים ב"מנטה ריי", ובקלות אפשר להגיע ל-250 ש"ח לאדם בארוחה שכוללת מנת פתיחה, מנה עיקרית וקינוח (ואולי גם כוס יין). אבל – וזה העיקר – המנות באמת שוות את זה. אז אם אתם רוצים לפנק את עצמכם או את בן/בת זוגכם בארוחה טובה מפעם לפעם, כשהמטרה שלכם היא לא רק למלא את הקיבה, זה בהחלט מקום ששווה ביקור. גם אם אתם לא ממש אוהבים דגים ופירות-ים. ובעיקר אם לא אתם אלו שמשלמים בסוף ...
הדבר היחיד שהעיב במידה מועטה על הבילוי במסעדה, הוא הביקור בשירותים. לא בגלל ניקיון או משהו כזה – באמת הכל היה מצוחצח למשעי – אלא שכדי להגיע לשם צריך לעבור באיזשהו מסדרון חשוך שעובר קרוב מדי למטבח לטעמי. אני כנראה אוהב הפרדה ברורה יותר בין המקום שמכין לי את האוכל לבין התחנה הסופית שלו, אבל אולי זה רק אני ....

לסיכום, אני עדיין מעדיף בשר איכותי על פני דג איכותי. אבל אם כבר לאכול דג – אז רק ב"מנטה ריי". חבל שזה רק פעם בשנה ... (ומזל שזה רק פעם בשנה ... :)).


תמכו במאמר בלדוג

2 תגובות:

City אמר/ה...

קצת ארוך לא?
אבל פוסט נחמד
צריך רק לקחת בחשבון שהזלילות של העולם המערבי (והיפני) של פירות הים והדגים מכחידות אוכלוסיות שלמות (גם בגלל שיטות הציד), מה שפוגע כמובן גם באוכלוסיות אחרות ובכל המעגל הסביבתי הימי.
וכך בפעם הבאה שתצלול אל תתפלא אם תראה פחות ופחות יצורים מימיים

MyTaste אמר/ה...

Always a "ray" of sunshine...