הכותרת של הפוסט הזה היתה אמורה להיות כמובן "שירת הברבור". קלישאה, אני יודע, אבל זו אחת הפעמים הנדירות הללו, בהן הקלישאה באמת מתאימה. לרוע מזלי (או אולי להיפך?) הציל אותי עכברוש העיר וקרא כך לרשומה שלו... ככה זה כשדוגרים על ביקורות יותר מדי זמן.הברבור נמצא ליד הנורמן וההלו קרולה, במתחם שוק הכרמל. האיזור הזה תמיד מתגלה כיותר רחוק ממה שאני מדמיין ממקום מגוריי, ולכן כשהגעתי העכברוש כבר היה על הבר, עמוק בתוך הוויסקי שלו. מיד כשנכנסתי זיהיתי אותו - לא, לא מדובר בכריזמה הכובשת שלו, זו שממגנטת את תשומת הלב של כל חדר בו הוא נמצא - הפעם זו היתה העובדה הפשוטה שבחדר הלא גדול היו רק שלושה אנשים - הברמן, העכברוש, ועוד בחור.
מדובר בבר קטן ואפלולי שהקישוט העיקרי בו היה מעין מנורת לייזר שהקרינה מאות נקודות ירוקות-זרחניות על התקרה והקירות. לוק די ביזארי, שגרם לי לחשוב על ה- X-Files, סדרת הטלוויזיה המיתולוגית. הברמן היה חביב, והקפיד למלא לנו שוב ושוב צלוחיות עם זיתים, בוטנים וגרגרי חומוס מתובלים - מן נדיבות שמוצאים בעיקר במקומות חדשים או ריקים. העכברוש סיים את הוויסקי שלו, הזמין עוד אחד, וכך שתינו, קשקשנו ונישנשנו (רק אלוהים יודע כמה ריפילס הברמן הביא...), כשהבידור היחיד שלנו הוא פרצופים המציצים מדי פעם מהרחוב פנימה, ומיד עושים אחורה פנה... הישימון לא מתאים לכל אחד.
אחרי שהלך גם הבחור הנוסף, אותו חייל אלמוני ששמו לא נודע, הרגשנו קצת לא נעים ללכת ולהשאיר לבד את הברמן (הוא טען שהמקום ממש מתמלא באחת עשרה, אבל משום מה לא קניתי את זה) אבל אז למזלנו נקלע למקום זוג נוסף ואנחנו התחפפנו משם.
לסיכום: מקום קצת לא ברור. קטן מכדי להיות פיקאפ, אפל מכדי להיות שכונתי. כביכול אלטרנטיבה לנורמן ולמנזר, אבל במילא מי שמגיע לאיזור מחפש את הזן הספציפי הזה של הברים.... בקיצור, כמו שציינתי בהתחלה - לדעתי, זוהי שירת הברבור.
תמכו במאמר בלדוג
רשומות
