מסעדה צרפתית לא רחוקה ממקום העבודה, אורחים נכבדים שהגיעו מחו"ל, רצון עז לשמח וליהנות מהמפגש המחודש, והרבה יין טוב. זה מה שהוביל אותנו להזמין מקום ל-16 אנשים במסעדת "מארי אנטואנט" ברמת החייל.
ארוחות הערב העסקיות נקראות Marie Meal, והן בהחלט מאפשרות גם למי שמגיע ללא תקציב משרדי לאכול במקום, ב-89 ש"ח לסועד (ללא שתיה). סביר בהחלט למסעדה שנחשבת מסעדה יוקרתית.
הגענו למקום בשעה הנקובה, ומאחר ומספר האנשים היה גדול, הושיבו אותנו במרפסת החיצונית (כלומר ללא מיזוג, אלא רק 2 מאווררים קטנים שדאגו לסחרר מעט את האוויר סביבנו), סביב שולחן גדול עטוף במפות לבנות יפיפיות ופשוטות.
מלצרית חביבה מאד הביאה לנו את התפריטים וסיפרה על המנות המיוחדות להערב, על יינות מומלצים וכדומה. אחד האורחים - שהוא כנראה האדם שאני מכיר שמבין הכי הרבה ביין, בחר לנו יין ממערב הרי יהודה - מרלו ברבדו (ממושב כרמי יוסף) , שהיה נעים ביותר, חלק והשתלב בצורה נהדרת עם האוכל - 90 ש"ח לבקבוק.
במקום אופים לחם צרפתי (או זה מה שסיפרו לנו), שהיה קצת שמן, קצת שרוף וקצת לא מוכן במרכזו. עם זאת - היה לו טעם מיוחד, שהזכיר מאד את הבורקסים של פעם, שנמכרו בעגלות בתחנה המרכזית הישנה. לי זה היה טעים מאד, והלחמים חוסלו במהרה, יחד עם חמאה שהגיעה איתו.
המנות ראשונות שיצא לי לראות/לטעום הן: קרפצ'יו בקר, מוס פטה כבד עם ריבת תאנים ומרק עגבניות חריפות (או גספצ'יו, כפי שסיפרנו למלצרית...). הקרפצ'יו היה טעים, רק היה מתובל מדי בפלפל ומלח, הגבינה לא הורגשה, ועלי הירק מעליו היו כמעט מיותרים. הפטה כבד היה מאד מוסי, עם טעם חזק של בצל, ריבת התאנים הייתה למעשה תאנה אחת שהוגשה ליד, והטוסט שהגיע עם הכבד היה עמוס בחמאה ובניחוח מעט שרוף. את הגספצ'יו לא טעמתי, אך נראה שאנשים נהנו ממנו.
למנות עיקריות הוזמנו שרימפסים בתיבול וויסקי, מיקס בשר (בתוספת 20 ש"ח), מגדל פרגית, ועוד רבים נוספים. השרימפסים נראו טוב (אך לא טעמתי) וקיבלו ציונים טובים מאד. מיקס הבשר (שכולל מדליוני פילה בקר, שקדי עגל וכבד ברווז) - היה מדהים, ובאמת היה טעים ועשוי בדיוק במידה הנכונה. הגראטן (מאפה תפוחי אדמה ושמנת) שהגיעה כתוספת למנה העיקרית היה שמן מדי לטעמי והעדפתי להתרכז במנה עצמה.
לקינוח (מי שהצליח לשרוד לשלב הזה) לקחנו קרם ברולה וסורבה בטעמים. מי שלקח סורבה נהנה מאד מהמרקם הקריר שהוריד במעט את מפלס הטמפרטורה. אני, שלקחתי דווקא את הקרם ברולה, התאכזבתי לגלות ששרפו יותר מדי את הסוכר החום, והוניל לא הורגש. אני חייב לציין שאני מכין קרם ברולה טוב יותר. וזה לא אומר דברים ממש טובים על המסעדה.
התפזרנו לנו שבעים ומרוצים, עמוסים מיין ומאוכל. החזרה הביתה הייתה מעניינת, ורובנו קמנו בבוקר אחרי לילה קשה של עיכול כבד.
שלוש וחצי שעות לאחר הישיבה הראשונית, וכמה אלפי שקלים (על חשבון הברון) הם הסיכום הראשוני.
כמה נקודות לסיכום ולהתייחסות:
1. השירות איטי. אין ספק שאתה רוצה ליהנות מהאוכל ולקחת את הזמן מהטעם, אבל אין סיבה לחכות למים 10 דקות, להמתין שיפנו את השולחן כרבע שעה, וחלוקת המנות לכלל הסועדים לקחה כ-10 דקות. לבעלים - תנו גיבוי בנקודות חלוקת ופינוי האוכל - אין סיבה שזה יימרח.
2. האוכל טעים מאד. אבל לא מצויין. בכל אחת מהמנות היה חסר משהו שיתן את הפאנץ' הסופי ויהפוך אותה למנה מעולה. ממש חבל, כי המרכיבים מצויינים, התבלון טוב, אבל משהו תמיד התפקשש. חבל.
3. מחירי ה-Marie Meal הם באמת נוחים ומאפשרים טעימות טובות. אני מעריך שארוחה זוגית עם יין תעלה שם כ-250-300 ש"ח, מחיר סביר למסעדה שנחשבת יוקרתית.
אם נחלק ציונים (ואני ממש לא מתיימר להיות מבקר מסעדות), אז אני מעריך שהמסעדה תקבל 8.4. באותו סולם, אגב, מסעדת שגב אקספרס תקבל 8.6 (אוכל מעולה, המסביב גרוע מאד), ומסעדת קימל תקבל 9.3 (אוכל מעולה, שירות מעולה, מחירים גבוהים...).
תבלו ותיהנו.
אחותי חגגה יום הולדת, והשמחה גדולה. כדי לחגוג את המאורע, יצאנו לארוחה בקופי בר ביד חרוצים. המסעדה הותיקה, מסעדה-אחות לבראסרי והוטל מונטיפיורי, שומרת כבר שנים על יציבות ומצויינות, ואנו תמיד שמחים לחזור אליה.
רשומות
