יום שני, 8 בדצמבר 2008

פרונטו - הטרילוגיה האיטלקית (חלק 3)

(זהו חלק שלישי של הטרילוגיה האיטלקית. לחלק הראשון, לחלק השני).

בחלק השלישי אדבר על ביקור בפרונטו, בצהרי יום לפני כשבועיים-שלושה (ככה זה, הטרילוגיה רצה אחורה בזמן, קצת כמו ממנטו, רק עם בלסמי לפתיחה). נפגשנו שם אני, המובטל הטרי וחברתו הפסיכולוגית. מאחר וגם אני חסר מעש בימים אלו (בלוג, כך מסתבר, לא ממש נחשב) חשבנו לבדוק את העסקית של פרונטו. העסקית מוצעת במספר מחירים, בסביבות ה- 70 ש"ח וה- 90 ש"ח, אם כי בסופו של דבר זה עלה מעט יותר...

לפתיחה הזמנו פלטת אנטיפסטי, קרפצ'יו וקרפצ'יו טונה. היה מעולה. אין מילה אחרת. פלטת האנטיפסטי היתה פשוט מצויינת (בבליני האנטיפסטי מוצע במזנון חופשי, כך שהם בוודאי מנצחים בתמורה יחסית לעלות, אבל האיכות פשוט טובה יותר) ושתי מנות הקרפצ'יו הן משהו שאני עדיין זוכר. סיכום הביניים בנקודה זו היה של אושר עילאי, חיוכים הופרחו לכל עבר ושאריות הלחמים (פוקאצ'ה, לחם לבן וחום, כולם מצויינים) ניגבו את שלושת הצלחות עד תום.

לעיקריות הוזמנו לזניה בשרית, פפרדלה רגו ("רגו" הוא השם הנכון ל"בולונז", מושג שלא ממש קיים באיטליה) ופסטה פרימוורה - מבחר ירקות מוקפצים קלות במן זית. המנות היו טובות ולא נרשמו שום תלונות, למרות שלא ממש המריאו לגבהים של הראשונות (באותה נקודה החלטנו שנבוא שוב בהזדמנות, ונזמין פשוט מבחר ראשונות למרכז השולחן).

בעודנו סועדים את ליבנו ברחוב החמים ודמיינו שאנחנו באמת באיטליה, שמנו לב לפרלמנט הברנז'אי שתפס אט אט את מקומו בשולחן הסמוך - מוטי קירשנבאום, יונתן גפן ולבסוף ריבקה מיכאלי, שהגיעה באיחור אופנתי ונתנה תצוגת חנייה מזעזעת במיוחד. איתם ישבו עוד כמה חברים וכמובן רפי אדר, בעל הבית, שהצטרף והנעים את זמנם. קצת מזכיר את הניימדרופינג שאפשר לעשות בקנטינה, אבל בכל זאת קצת יותר איכותי...

בעסקית כלולה גם שתייה חמה או קינוח, אז הזמנו שתי כוסות קפה וגם דגמנו את הטירמיסו שהיה טוב מאוד ובהחלט השלים את החוויה. עוקץ קטן - בחשבון היה כלול קופרטו בסך 5 שקלים לבן אדם. קופרטו, דמי שולחן (מילולית מאיטלקית - "מפה") הוא נוהג מעט מאוס. מילא במקום בו הוא מקובל, אבל בארץ המצב הוא לא כך, וקצת לא ברור על שום מה ולמה זה נכלל בחשבון (טיפ, מן הסתם, השארנו גם כן למלצר המצויין). אולי זה מצויין בתפריט ואולי לא, ואם כן אז כנראה באותיות קטנות המשתלבות היטב עם הרקע (כי עובדה שלא שמנו לב) אבל זה די מרגיז - בייחוד כשמדובר על עסקית במחיר קבוע. בניגוד לעידו קינן לתומר ליכטש בבלוג של עידו קינן אנחנו החלקנו את העניין, כנראה כי האוכל באמת שווה את זה והיינו מסכימים בכל מקרה לשלם חמישה שקלים יותר על העסקית. פשוט קצת מעצבן כשלא יודעים על זה מראש.

שורה תחתונה - אוכל מצויין, שירות מצויין, אווירה מצויינת ואפילו יש מפות על השולחן (עולה חמישה שקלים אקסטרה).

לקוראים -
  1. צפו לחמישה שקלים אקסטרה.
  2. אם לא תגידו למלצר להפסיק לגרר פרמז'ן על הפסטה שלכם - הוא לא יפסיק. סתם, טיפ של אלופים.



תמכו במאמר בלדוג

4 תגובות:

City אמר/ה...

מובטל טרי? לא ממש
וחבל שלא ציינת שהקופרטו כולל את הלחמים שומנחים על השולחן ולא רק דמי מפה.

Yossi אמר/ה...

טוב, זה המשמעות של קופרטו - אתה הרי לא באמת משלם על המפה...

העניין הוא, שאם אני מזמין עסקית במחיר קבוע, ובמסעדה מגישים לחמים, שמן וחומץ, אין צורך לגבות ממני תשלום נפרד (מעבר לעסקית) על הלחם.
אני מבין את התשלום אם אני לא לוקח עסקית - הייתי יכול לבוא, להזמין כוס סודה ולנשנש לחמים עד שאתפקע, ובעל המסעדה יפסיד את התחתונים. אבל בעסקית?! מוזר, מיותר וקצת מכעיס.
בכל מקרה, כמו שאמרתי, התשלום יחסית נמוך והאוכל מצויין, אז החלקנו את העניין.

תפוחי אמר/ה...

התרשמשתי לטובה מהתגובה הלוחמנית של עידו קינן ;-)

City אמר/ה...

אגב, הפוסט אמנם פורסם בבלוג של עידו קינן אבל לא הוא הכותב אלא מישהו אחר.