זה פקניו, זה?

פעם היה בר בשם פולה. הוא היה ממוקם בבן יהודה פינת בן גוריון, והיה קרוי כמובן על שם אשתו של האחרון. הבר היה אחד מראשוני הפיק-אפים השכונתיים, הצליח מאוד ונודע גם בגין מחיריו השפויים. היו לו שתי קומות ואפילו שולחן ביליארד בקומה העליונה (שכונתי, כבר אמרנו). עם הזמן הוא התיישן והפך קצת מרופט בקצוות, נסגר ונפתח לאחר שיפוצים שכללו בעיקר את הפיכת החלל למבוך מסוייט ומרובה מפלסים, ואז נסגר שוב.
ועכשיו, לא מזמן, הוא נפתח שוב, ושמו ז'ה פקניו (או זה פקניו? לא ברור. זה בפורטוגזית). הוא טיפה יותר קטן מפעם, כי חלקו הפך לבית קפה בשם בוסקפה (בוסקפה וז'ה פקניו הם דמויות מהסרט הברזילאי "עיר האלוהים"), אבל הוא מצויין - אולי אפילו יותר מפעם.
אז עכשיו הוא כבר לא כל כך שכונתי. הוא מעוצב בצבעים בהירים ומשדר אווירה יוקרתית יותר מפעם. המעצבים הם אלו שעיצבו את ההלנה המיתולוגית, ובאמת המקום מזכיר מאוד את המקום ההוא - הצבעים שהוזכרו, הקהל התל אביבי המעודכן המוזיקה המשובחת והיעדר הערסים. במקום עדיין שתי קומות - התחתונה במבנה הפיק-אפ הקלאסי (בר מלבני גדול וקצת פינות ישיבה) והעליונה בתצורת לאונג'/מינגלינג (בר קטן יותר הצמוד לקיר והרבה מקומות ישיבה). בשתי הקומות משמיעים מוזיקה שונה. בפעמיים בהן הייתי במקום (שתיהן למעלה) המוזיקה למטה נטתה יותר לכיוון מיינסטרים בעוד בקומה העליונה היא היתה קצת יותר מתוחמת וכללה קצת Fאנק וסול ומיקסים מעודנים. עם זאת, בשתי הפעמים המוזיקה התדרדרה קצת בהמשך הערב גם בקומה העליונה - אבל עדיין לא משהו נורא מדי. בשתי הפעמים התחיל קצת לאט, אבל בהמשך הערב הקומה העליונה התמלאה היטב והיה בהחלט מוצלח.
היחס לעישון הוא העלמת עין - לא סופקו תחתיות-מאפרה וקיבלנו הוראה לאפר על הרצפה. עם זאת, כמות העישון לא נוראה והאוורור במקום יותר ממספק.

לסיכום: מקום חביב ביותר, קהל מרכז תל אביבי, מוזיקה טובה - מה עוד צריך?

העכברוש פרסם ממש לאחרונה שתי ביקורות על המקום (אחת ביקורת אורח) שגררו לא מעט תגובות - כאן וכאן.

תמכו במאמר בלדוג