הרבה זמן חיכיתי ללכת להרברט סמואל, והנה סוף סוף זה קרה. רצינו לחגוג את חזרתי למעגל העבודה, והלכנו על הליגה של הגדולים.ציפיתי למשהו הרבה יותר מעונב ורציני, והופתעתי לטובה מהאווירה הלא-פורמלית-מדי. המלצרים היו מקצועיים אבל לא מעיקים או פלצנים, והבר בכלל נראה חביב ומשוחרר. המקום מעוצב עם הרבה עץ בהיר, שמוסיף לקלילות, ומתחבר יופי לים ולאקלים (בניגוד, לדוגמא, ל- RDB ז"ל, שם החלל היה תלוש לחלוטין מישראל, קודר ורציני להחריד).
רוב המנות באות בפורמט של מנה מלאה או חצי מנה. חצאי המנות קטנות מאוד, וגם המנות המלאות קטנות למדי. קוראי הבלוג הותיקים כבר יודעים שזה בדיוק סוג הדברים שמעצבן אותי - אני אף פעם לא יודע כשאני מזמין מתי זה מספיק, ובדרך כלל קשה לי גם להחליט אם זה זול או יקר (הפעם לא היו ספיקות - יקר).
הזמנו מבחר מנות, בשני סיבובים - סלסילת לחמים בתוספת גבינת טולום (מצויינת!), סלט תמנונים (גם מנה גדולה וגם קטנה), סשימי בורי, פרוסות רוסטביף, קנלוני עגל ועוד כמה שפרחו מזכרוני.
הכל הוגש בצורה יפהפייה, והיה טעים ביותר. כמובן, שהמנות "מהונדסות" מאוד, וזה לא אוכל פשוט או "קל". מצד שני, כל רכיב ורכיב במנה נמצא שם מסיבה כלשהי, והכל משתלב היטב. המקום פחות מתאים לארוחה מלאה, וזו גם לא הכוונה לדעתי - אל תבואו מורעבים מתוך כוונה למצוא פורקן, אלא מתוך כוונה לחוות טעמים ומרקמים חדשים ומעניינים. כמה חצאי מנות, כוס יין טובה, ואולי אפילו סתם נשנוש מעניין על הבר.
לסיכום: לא המקום לסתם ארוחה שגרתית, פשוט כי הוא לא מוכוון למטרה הזו. לארוחת טעימות, שמטרתה לאו דווקא להשביע, המקום פשוט מושלם. מקצועי מאוד, אבל לא מעיק - וזו כבר אומנות.
תמכו במאמר בלדוג
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה