יום חמישי, 14 במאי 2009

קפה נגה - מסע נוסטלגי



הרעיון היה פשוט - יציאה נוסטלגית לזכר הימים (הטובים?) ההם, לפני עשר שנים. באותה תקופה היינו חבורת צעירים, רובנו עדיין לא תל אביבים, ונהגנו לצאת לקפה נוגה בסופי שבוע, למשחק פול וכוס בירה.

היינו ארבעה - העכברוש, שארגן את הערב, לפטי הנודע לשמצה, ומכניקר, שכבר פיאר את דפי הבלוג בכמה מהביקורות שלו. הגעתי ראשון, בשעה עשר, ואחרי שראיתי שבפנים עוד ריק כמעט לחלוטין החלטתי לחכות לפוחזים בחוץ. מכרה רחוקה שעברה במקרה באלנבי שאלה אם אני מחכה שיאספו אותי, ונאלצתי להסביר בגמגום שדווקא לא - אני מחכה לחברים שלי כדי להכנס לקפה נוגה. פאדיחה.

בסוף נכנסתי, פילסתי את דרכי בין הגברים המזדקנים שארגנו לעצמם ליגת דארטס מול הקיר והתיישבתי על הבר כדי להזמין לי בירה לבינתיים. עד שהברמן הנינוח מדי התפנה אלי, כבר נכנסו שלושת המופלאים. העכברוש סידר לנו שולחן ועברנו לשם עם הבירות ופנכת בייגלך על חשבון הבית (איך ידעו פעם לפנק...).

העכברוש עיין בתפריט בחפשו אחר טוסט הגבינה המיתולוגי שהיה נוהג להזמין ועליו פינטז כבר שבוע, והפטיר "איזה קטע, הם לא עידכנו את המחירים כבר עשר שנים". גם את התפריט לא עידכנו - איפה עוד אפשר למצוא "פלטות" - בשרים, יוונית, מקסיקנית, מזרח תיכונית - הם ממש קוסמופוליטנים שם. נאצ'וס, צ'יפס, נקניקיות, טוסטים ופיצות - פה לא משחקים עם טאפטס ופינצ'וס אלא רק עם מקלות וכדורים.

הזמנו את שהזמנו, הוספנו שני צ'ייסרים בעשרה שקלים והתחלנו לשחק. אין מה להגיד - כמו המקום, גם אנחנו לא השתנינו ונשארנו בכושר מלא - אנחנו עדיין לא מצליחים לשחק בשיט. הגדיל לעשות לפטי שהצליח, בניגוד לכל חוקי ההיגיון והסטטיסטיקה, להעיף את הכדור הלבן לרצפה לא פחות מחמש פעמים במהלך הערב, כשכל פעם הוא רודף אחריו בצהלות ככלבלב משולהב. מזל שלא באנו לתפוס בחורות, והפאסון לא היווה שיקול בעינינו...

שתינו, שיחקנו, הקשבנו למיטב להיטי הרוק הקלאסי (לד זפלין, ג'ימי הנדריקס, בלק סאבאת' וכו') והתרפקנו על נעורינו האבודים. בשלב מסויים נצמד אלינו בחור תמהוני חבוש מצחייה שמלמל לעצמו עיצות על אופן המשחק שלנו. אל חשש - רבע שעה אחרי זה הוא הבין שאין לנו שום תקנה ועבר למלמל בשולחן שכן.

בחצות וקצת החלטנו להתקפל - מעט יכולות המשחק שהיו לנו בתחילת הערב נעלמו גם הן עם העייפות והשתייה, והמשחק האחרון התארך בצורה מגוחכת ממש. שילמנו את החשבון, והחלטנו שבפעם הבאה נלך עד הסוף - משחקי וידאו בדיזנגוף!

לסיכום: מקום ותיק ועתיר מסורת והיסטוריה. מתאים לבילוי קז'ואלי עם חברים (או כמונו, בשביל הנוסטלגיה) - אל תצפו לחוויה קולינרית ו/או הורמונלית מיוחדת. מעלימים עין מעישון בפנים, אבל החלל כה ענק שזה לא ממש משנה למישהו.

כבונוס - בלק סאבאת' בשיר עדכני, לרגל המהומה והאכזבה מביקור האפיפיור בארצנו.




תמכו במאמר בלדוג

2 תגובות:

City אמר/ה...

סיכמת את זה יפה, ואפילו פרסמת לפני.
כל הכבוד!

hk אמר/ה...

בקרוב קנס כבד למעשנים ולבעל הבית
אתם על הכוונת...