יום שלישי, 7 באפריל 2009

הקייטנה של הלנה

היה פאב ותיק מאוד בעיר, בשם פאב הכרכרה. הוא נראה בדיוק כמו שאתם מדמיינים - הרבה עץ, פעמון מעל הבר, צ'יפס וצלוחיות בייגל'ה. הפאב היה ממוקם בקומת הקרקע של מלון ותיק ברחוב הירקון ואולם בימים האחרונים הוא עבר מהפך קל. מסתבר שהבניין כולו מועד להריסה (עוד 145 יום, נכון לכתיבת שורות אלו) ובזמן שנותר עד לסוף המר השתלטה עליו חבורת ההלנה ופתחה במקם את "הקייטנה של הלנה". המקום נפתח רשמית ביום חמישי (9.4.09) אבל קפצתי לביקור בתקופת ההרצה.


אני מודה שציפיתי לשיפוץ יותר רציני, אבל המקום נשאר בדיוק כשהיה, והשינוי היחידי בתפאורה הוא כיסוי השלט המקורי בשלט עם שם המקום החדש ואיורים של פולסואגן מיקרובוס (בתמונה, על רקע מדבר אמריקאי כהומאז' לשם המקורי), ללא ספק אחד מכלי הרכב הגאוניים ביותר שיוצרו אי פעם. שינוי נוסף הוא שהצוות, חלקו מיובא ממקומות אחרים, חלקו נראה כאילו תמיד נכח במקום, מתהדר בחולצות "מדריך", כי הרי בקייטנה מדובר.

במידה מסויימת אפשר להסתכל על המקום כניסוי - האם העובדה שמקום מופעל על ידי צעירים מקושרים תגרום להצלחתו גם אם לא משנים את המקום מבחינת עיצוב? תקדים קפה מרסנד אומר שכן, והגיע הזמן לבחון את העניין גם בסצנת הברים. למרות זאת, אני חושב שחלק מהעניין הוא הזמן הקצוב שנותר למקום, כי אני לא מאמין שכל עסק ה"הפוך על הפוך" באמת יכול להחזיק יותר מדי זמן - בסופו של דבר נמאס לאנשים שהדבר היחיד שמגניב במקום הוא העובדה שהוא לא מגניב בעליל.

המוזיקה מאוד אקלקטית - מאייטיז לשוטי הנבואה, מגאנז נ' רוזס למבחר להיטים מזרחיים, אבל הדגש הוא על מוזיקה כיפית שמקפיצה את הקהל - בקייטנה באים להינות עם צ'ייסר של ערק, לא להרהר במשמעות החיים עם כוס סינגל מאלט. ובאמת, כשהגענו נראה היה שכולם מאוד נהנים - מוחאים בכפיים, רוקעים ברגליים, רוקדים ומסלסלים ביחד עם המוזיקה - עד ששמתי לב שבעצם זה בעיקר היה השולחן שלנו... כל השאר שמרו על ארשת מעט רצינית יותר. מכיוון שכך, זכינו לתשומת לב הצוות ולפינוקים במכביר (שלושה סיבובים של צ'ייסרים פלוס סופלה שוקולד על חשבון הבית) וביחוד לליווי צמוד של רותי - אשה שהפכה לאגדה עוד בחייה. רותי, יורדת ותיקה שחזרה והפכה לעולה חדשה, היא מה שניתן לכנות "טיפוס" - רוקדת, צוחקת, מתחברת לכל שולחן, שולחת את המלצרים עם מגש צ'ייסרים, תופסת אותך ביד ולוקחת אותך לרקוד, מתפקדת כאחראית המורל של המקום ואחראית לכל הווייב במקום (בדף הבר באתר ניתן לראות שהיא כבר מוזכרת כמה פעמים...) - אין לי ספק שהיא נושאת את המקום על כתפיה, ואם היא תבוא ללא מצב רוח ערב אחד, המצב יהיה רע ומר. מזל שזה כנראה לא אפשרי - מדובר בפצצת אנרגיה אנושית.

מבחינת מזון, התפריט נראה כאילו עבר מתיחת פנים קלה, אבל עדיין נשאר בתחום המאזטים (טחינה, חצילים, ירקות כבושים) וההמבורגר/שניצלונים - כאן לא תמצאו פטריות ממולאות בגבינת עיזים וגם לא שיפודי יקיטורי. המאזטים מתומחרים לא רע (11 שקל לצלוחית, 14 ש"ח ללחם מרוקאי), העיקריות באיזור ה- 45-44 ש"ח, והשתייה לא כל כך זולה, בניגוד למצופה מהדקור (26 ש"ח לחצי גולדסטאר, 37 ש"ח לג'יימסון).

למרות שאת עיקר הרעש והבלאגן אנחנו סיפקנו לבדנו, אני מאמין שיש למקום פוטנציאל להפוך לבית חם לערבים פרועים למדי אחרי הפתיחה הרשמית ואחרי שאנשים יתרגלו קצת לקונספט - נאמר תוך שבועיים שלושה. אני אחזור אז כדי לספק חוות דעת נוספת.

לסיכום: בר וותיק עם מתיחת פנים מינימלית, מוזיקה אקלקטית ושמחה, צוות הווי ובידור של אישה אחת שידאג שתשמחו - על אפכם וחמתכם, אווירה מעושנת למדי, מחירים לא זולים אבל עם הרבה פינוקים. עוד 145 יום למנאייק.


תמכו במאמר בלדוג

4 תגובות:

Unknown אמר/ה...

נשמע כמו עוד נסיון לעשות בקיץ קופה, בלי באמת להשקיע מאמץ.

אנונימי אמר/ה...

או סתם חבורה שמחה שבא לה לעשות כיף בקיץ בלי פלצנות ובלי כל הפוזה והצלצולים...

Unknown אמר/ה...

אם זה היה ככה היו מתמחרים את האלכוהול במחיר הוגן

אנונימי אמר/ה...

המקום פיצוץ. אין דבר כזה בתל אביב. אוירה חמה ועוטפת.היינו שם ביום שישי האחרון ורותי רוזנבלום האגדית נתנה לנו הרגשה שאנחנו אורחים מועודפים שהגיעו אליה הביתה. קצת התבאסנו כשראינו שכולם מקבלים ממנה יחס דומה... איפה התחבאה פצצת האנרגיה הזו כל השנים שבהם הלכנו לבלות וקבלנו כלום...מוסיקה שמחממת את הלב ואוכל שחמם את הבטן ןבעקר רותי היפה עושים את ההבדל. מפחדים להמליץ שלא יהיה צפוף מידי....