Pinxos - פינצ'וס

העכברוש וחברתו (שמה, בצירוף מקרים מדהים, הוא העכברושית) ואנוכי נפגשנו שלושתינו להרמת כוסית קטנה.
בתחילה דיברנו על ה- Wine Bar החדש, אבל מאחר והוא היה יותר שומם מהבלוג הזה בחודש שעבר (אאוץ'. ביקורת עצמית נוקבת.) המקום הנבחר היה פינצ'וס.
פינצ'וס (Pinchos), פירושו קיסמים או שיפודים בספרדית, ובכתיב הבאסקי - Pintxos. מסתבר ש- Pinxos זו שגיאה נפוצה, שחזרה על עצמה מן הסתם גם כאן. מדובר בפרוסות לחם עגולות קטנות ועליהן כל מיני דברים טובים, משופדות בקיסם. המאפיין העיקרי של הפינצ'וס הוא שאתה לא מזמין אותם - אתה פשוט נוטל לעצמך מה שאתה רוצה מפלטה מוכנה. גם בפינצ'וס השיטה היא כזו - מביאים לך מגש מלא בפינצ'וס כאלה, ולוקחים מה שרוצים. עד לא מזמן הם תומחרו בשבעה שקלים לחתיכה, וביום הביקור שלנו המחיר ירד לחמישה שקלים, הנחה משמעותית. גם במחיר החדש זה מסוג הדברים שתמיד גורמים לי להתלבט אם מדובר במשהו זול או יקר (הקוראים הנאמנים זוכרים דילמה דומה כשביקרנו בבסטה). כביכול זה רק 5 ש"ח. מצד שני זה בדיוק (אבל בדיוק) ביס אחד... אני עדיין לא החלטתי. מה שברור - זה בהחלט יותר טוב משבעה שקלים ליחידה :)
אז מה היה לנו שם? המקום הראשון הולך לפלמידה מעושנת, השני לממרח כמהין, השלישי לחמון, שהגיע מלווה בחתיכת תות. הבייבי שרימפס היו נחמדים - אבל הגיעו רק למקום הרביעי, והייתי מחליף אותם בפלמידה בלי למצמץ.
מבחינת אווירה, המקום קצת דליל - המוזיקה מאוד חלשה והמקום מרגיש יותר כמו מסעדה שהתחפשה לבר. אל תצפו לבילוי סוער - סולידיות זה שם המשחק כאן.
לסיום קינחנו בקרם קטאלן (שזה ברולה בספרדית) שמוגש עם שלושה צ'ורוס (סופגניות ספרדיות מאורכות ומושחתות להפליא) וגנאש שוקולד. היה טעים מאוד, וב- 24 ש"ח בלבד, סלחתי לעצמי אפילו על הפרת הדיאטה...

לסיכום: מקום חביב, אך מעט חסר אווירה. עישון קל, אוכל טעים. עוד לא החלטתי אם יקר או זול :)

תמכו במאמר בלדוג

הדבר הכי מוזר ששמעתי לאחרונה

העכברוש צלצל נרגש כולו אדיש לחלוטין, ואמר שדן מנו פתח בר חדש ("Lounge") בנמל תל אביב, יחד עם אייל טייב (אח של) ולירון פנאן (מבעלי הקוואן בהרצליה. אין לינק - זה בהרצליה). מאחר והנמל נמצא בדרך כלל מחוץ לגבולות הגזרה שלי, לא ידעתי לחדש לו כלום. מאחר ולי יש בימים אלו הרבה יותר זמן פנוי מלו, החלטנו שאני אנסה לדלות קצת פרטים על העניין. לא שזה באמת עניין אותי - השילוב של נמל + קוואן + אח של + הישרדות נשמע לי כמו עיסה כל כך גרועה, שאם אני אלך כבר לבקר שם, זה יהיה רק כדי שאני אוכל להתלונן על זה אחר כך (אני חצי פולני. זה משתלט לפעמים).
חפירה קצרה בגוגל לא העלתה שום פרט משמעותי חוץ מאותה Press release שמונה את שמות השותפים וכמה צילומי ידוענים בגרוש עד גרוש וחצי (ונינט, כמובן). אבל אז ראיתי משהו שהפך את העיסה הזאת לביזארית לחלוטין - אחד השותפים הוא עיתון דה מרקר. הטענה היא שהבר יהיה מיועד לאירועים למגזר העסקי.

בדיקה באתר דה מרקר גילתה שאכן בימי רביעי תתקיים במקום סדרת אירועים שימותגו בשם TheMarker Lounge, ויהיו סגורים למוזמנים בלבד, וחברי TheMarker Cafe יקבלו במקום הנחה קבועה של 15% (איך? מקבלים כרטיס חבר? יש לחיצה יד סודית?). לא צויין בשום מקום על בעלות (אפילו חלקית) של העיתון על הבר. מתביישים? או הייפ מכיוון דן מנו? זה כבר יותר מעניין מהבר עצמו.

בכל מקרה, אם למישהו יש מושג על הכתובת, הוא מוזמן לכתוב... בכל זאת, צריך יהיה להכניס את המקום לאתר.

תמכו במאמר בלדוג

Que paso?

רק נסגר הגארדן, והנה העכברוש מדווח שנסגר גם הדונדה, טפאס בר חביב בירמיהו, והוא פועל רק כשלושה חודשים.
העכברוש חשב שמדובר בעוד צו סגירה באדיבות עריית תל אביב, אבל בירור קצר מצדו העלה שמדובר פשוט ב"קשיי נזילות" של הבעלים. רוצה לומר, עברו 90 הימים של השוטף + 90, לא הרוויחו, והגיע הזמן לסגור.
חבל, היה מקום סימפטי עם מבחר קוקטיילים ייחודיים וליין מסיבות אנדרגראונד (dondeground) שלצערי מעולם לא יצא לי לפקוד.
עוד פינה מקוללת בעיר (גם ה"ירמיהו" שהיה שם קודם לא החזיק יותר מדי)? או סתם קונספט לא מוצלח? כנראה שלא נדע.

תמכו במאמר בלדוג

MyTaste בלונדון - דיווחים מהשטח

כהומאז' לרשימתו של עכברוש העיר לגבי טרנדים (בארץ ובחו"ל), ניתן מעט מהתובנות שפיתחנו כאן בלונדון הסגרירית (טוב, האמת שדי חם פה).

• נוהגים פה בצד שמאל (סיפרו לנו שהסיבה למנהג החביב הזה הוא כדי שהג'נטלמנים האנגליים יוכלו לשלוף בנוחות את החרב מהנדן ולהתחיל בדו קרב עם מי שבא ממול. נפוליאון החליט לנהוג בצד ימין סתם כדי להיות ההיפך, ואחרי שכבש את רוב אירופה המנהג התפשט הלאה...).

• שותים פה פיינטים - שזה כמעט כמו חצי ליטר, אבל לא בדיוק. סתם מעצבנים. לפחות הם יודעים למזוג גינס כמו שצריך.
• אוהבים לאכול אפונה. לזה לא מצאנו הסבר.
• סנדוויצ'ים מוכנים. הם מתים על זה. נכנסים למקום שנראה כמו בית קפה מודרני, מתוקתק ומעוצב לעילא, רק שעל רוב החדר חולש מקרר ענק ובו סלטים מוכנים וסנדוויצ'ים ארוזים בקופסאות פלסטיק. בוחרים, משלמים, יושבים, מקלפים ואוכלים. איפה הסנדוויץ' ברים שלנו ("רק טיפה בצל אדום, בלי זיתים, תוסיף לי קצת טפנד וממרח עגבניות מיובשות, תחליף לי את המוצרלה בגבינת עיזים... חצי לעכשיו, חצי תארוז!")? העיקר שהכל אורגני.
• הכל אורגני. ואם לא אורגני, אז Fair-Trade (האיכר בקוסטה ריקה מקבל עוד פזו, לוקחים מאיתנו עוד פאונד).

• כל הבארים נראים כמו ה"שופטים" או ה"כוסית". רק שבניגוד למיתולוגיות תל אביביות, הפאבים פה בני 200 שנה, ומתהדרים בלקוחות (עבר) כמו דיקנס וקארל מרקס. בתקופה ההיא לא היה חשמל, אז גם היום המקומות האלה מתרוקנים בעשר (כוחו של הרגל).
  
• משלמים אחרי כל סיבוב, אז כל פעם מישהו מזמין, וממשיכים לשתות עד שכולם משלמים. באתם שישה חבר'ה אחרי העבודה? לא נורא, שלושה ליטר בירה זה לא כל כך הרבה.
  
• אין דבר כזה מלצר - רק ברמן. תזמין בבר, ואז תחפש לך מקום לשבת. אין? שב על המדרכה.
• שווקי אוכל. כל העיר הזאת נראית כמו טעם העיר אחד גדול (בפרט בסופי שבוע).
  
• הרבה מסעדות משפחתיות, לא מעוצבות כלל, שלא היו שורדות שבועיים בתל אביב. מחירים הם דווקא יודעים לדפוק.
• רשתות בתי קפה בכל פינה שגורמות לשליטה של קפה קפה וארומה בתל אביב להראות כמו משחק ילדים.
• כל המלצרים (וגם לא מעט מהלקוחות) הם מהגרים. כך במסעדת פיצה היה לנו מלצר סיציליאני, בביסטרו קטן מלצרית צרפתייה וההודים... נו, ברור.
• המיסים על סיגריות כה גבוהים, שמישהו עצר אותי ברחוב כדי לשנורר ממני אחת, והציע לי פאונד (7 ש"ח!) תמורתה... מרוב בלבול פשוט נתתי לו אותה. הוא היה די המום.
• העיר כל כך גדולה, ש- Timeout London לא מציג את כל (או אפילו רוב) המסעדות בעיר, אלא מסתפק ב- Top 50... קצת פרספקטיבה.
• אין מוניות שירות... באסה. מזל שיש רכבת תחתית.

מאחר ונותרו עוד יומיים לביקור ההיסטורי, נכתוב בקרוב פוסט עם כמה המלצות קונקרטיות לגבי העיר המופלאה הזאת...

תמכו במאמר בלדוג