הוזמנתי, עם עוד מספר בלוגרים (sesht, galg, tamirc), על ידי מסעדת פאסיפיק לארוחת טעימות במסעדה. המסעדה ממוקמת במלון (קראון פלאזה) וכשרה – כך שנקודת הפתיחה בהחלט לרעתה... במשך שנים היא היתה עוד מסעדה כשרה קלאסית – תפריט מיושן וקפוא עם מחירים גבוהים, ושום סיבה להגיע אלא אם כן אתה תייר שלא יודע יותר טוב, או שומר כשרות שמחפש מסעדה בנרות.לפני כמה חודשים הגיע שף חדש למסעדה, והחליט לרענן את השורות. הרקע שלו הוא צרפתי ויפני, ולכן הוא החליט על קו פיוז'ן המשלב בין שני המטבחים הללו. יש דיסוננס קל במקום – מצד אחד כמה מנות נועזות ממש, מבחינת קומפוזיציה ושילוב טעמים, ומצד שני עיצוב שנשאר תקוע בעבר, של מסעדה סינית משנות השמונים, שלא ממש עושה חשק לשבת שם. אין לי ספק שאם באמת רוצים לקחת את המסעדה לרמה הבאה, יהיה צורך לחדש את עיצוב המסעדה.
פתחנו עם לחם הבית ומטבל טופו ועגבניות (כשר, זוכרים?), ומיד אחריו פלטת סושי. לגבי הסושי אני אמביוולנטי – חומרי הגלם היו מצויינים (כמו בכל הארוחה), ולכן היה טעים, אבל הגלגול היה רשלני. המלצרית הסבירה לנו על הרולים, ואחד מהם היה "ריינבואו רול" – עטפו אותו מבחוץ שלושה סוגי דג – טונה, סלמון ואינטיאס. לא מצאתי אותו אצלי, וקיבלתי תשובה - החתיכה שלי היתה מקצה הרול, ולכן קיבלתי רק אינטיאס... אם זה הייחוד של המנה, לא כדאי לוודא שהיא בסדר לפני שהיא יוצאת? תמהני.
מכאן העניינים בהחלט השתפרו
– המנה הבאה בתור היתה פלטה שכללה טרין כבד אווז, "אגרול קשיו" – מעין סיגר-בקלוואה מעודן, ג'לי צ'ויה וגרניטה וסאבי. אני לא אוהב כבדים (טראומת ילדות), ולכן תרמתי את המנה שלי לחברי לשולחן. כולם המהמו בשביעות רצון, אז אני מניח שהיה מוצלח. האגרול היה טעים ביותר, לג'לי והגרניטה לא התחברתי כל כך – יותר מדי מתוק-מלוח בשבילי (חוץ מזה, הם היו שם כתחליף לריבה המסורתית שמלווה כבד אווז, ומאחר ולא היה לי כבד...).המנה הב
אה בתור היתה מרק בזיליקום קר אשר במרכזו "רביולי" סלמון – נתחי סלמון נא שעטפו טרטר סלמון, ומעל ביצי סלמון. הרביולי היה טעים ביותר, המרק היה חביב (למרות שלא כולם אהבו אותו) – השילוב ביניהם לא מאוד זרם. עדיין, מנה מעניינת מאוד, אם כי היא עלולה להרתיע אנשים שמרניים יותר.
לאחר מכן הגענו לשיא הערב מבחינתי – טורו טונה צרובה על פירה בטטה, בליווי טעימה של פיצה טונה – פיסת טורטיה ועליה סשימי טונה עם מעט מיונז צ'ילי (שהפתיע בחריפותו!). הפיצה היתה טעימה מאוד, אבל הטורו... אני חובב טונה גדול, וזה ללא ספק הנתח הטוב ביותר שטעמתי אי פעם. עטוף באצות וצרוב על הגריל, זו היתה מנה מושלמת. לצערי, הנתחים שלי בילו כמה שניות מיותרות על הגריל מבחינתי, ועדיין זה היה אלוהי. אני יכול לדמיין מה היה הטעם לו הם היו רק קצת יותר אדומים... כשהשף בא לשוחח איתנו אחרי המנה הזו, הוא הראה לנו צילום של הדג – מפלצת באורך מטר שישים שפורקה אצלם במטבח... מעולה. המנה הזו (ללא הפיצה, אבל גדולה יותר ממה שקיבלנו) עולה בתפריט 99 שקלים – ואני ממליץ בכל פה.
לאחר מכן קיבלנו מנה שהורכבה מרצועות סינטה צרובות שעטפו מיקס פיטריות מוקפצות. המנה הוגשה בצלחות עמוקות, והשף הסביר לנו שזוהי הפרשנות שלו לשאבו-שאבו – מאכל יפני מסורתי, ויצק על כל מנה תה יסמין ודבש. המתקתקות של התה בהחלט הוסיפה למנה, אם כי בשלב מסויים הפכה להיות טיפה מוגזמת. עדיין – מנה מוצלחת ביותר. לצערי, בשל ריבוי המזון, לא סיימתי את המנה הזו...בשלב זה נאלצתי לסיים את הארוחה בשל התחייבויות קודמות. ישבנו שם כבר שעתיים וחצי, ולא חשבתי שהמשתה יהיה כה ארוך... וכך הפסדתי עוד מנת צלעות טלה בתמרהינדי, וקינוחים – עוגת "גבינה" מטופו (במפתיע, סופר לי שהיא היתה טעימה), סלט פירות, מוס שוקולד וקוקס, סופלה עם אגסים וסאקי ומרק תותים וליצ'י... אכן, חיים קשים.
לסיכום: היו כמה נפילות – הסושי נראה כמו משהו שנעשה מעט לאחר יד, וגם לא כל כך השתלב עם שאר הארוחה. חלק מהמנות הציעו שילוב טעמים מעט לא שגרתי, ובמיוחד צורם העיצוב המיושן מאוד של המסעדה, והניגוד שלו עם המטבח החדשני – אני מאוד מקווה שהמסעדה תעבור מתיחת פנים רצינית בקרוב. עדיין – חומרי הגלם היו פשוט מצויינים לכל אורך הארוחה, ורוב המנות היו טעימות להפליא. ספציפית, מנת הטונה תלווה אותי עוד זמן רב... פשוט מדהימה. אם אתם שומרי כשרות, זוהי אופציה נפלאה. אבל גם אם לא, חלק מהמנות בהחלט מצדיקות ביקור במקום (ועיצוב מחודש בכלל יהפוך את המקום לחוויה).
תודה ענקית לטמיר (בעל הבלוג "הפסיכופט המדושן") על התמונות הנפלאות שצילם במהלך הארוחה.
קישורים לפוסטים אחרים מהמפגש - טמיר, ששת, גל.
תמכו במאמר בלדוג
רשומות
