יום שלישי, 23 במרץ 2010

שטרן 1 - ביקורת בר

כבר הרבה זמן הזנחתי את פלורנטין. אותה שכונה, שכבר שנים מחזיקה בתואר "אוטוטו הדבר הבא", אמנם לא הצליחה עדיין להפוך לאזור נחשק באמת בעיר אבל פיתחה סצנה מכובדת משל עצמה. משום מה, האזור אף פעם לא קופץ לי לראש כשצריך למצוא מקום בילוי - טוב, אם כך, שהאמריקאית והניו-יורקי לשעבר לקחו אותי לשם.

שטרן 1 (כבר כתבנו עליו פעם פה) נודע במבחר הבירות והנקניקיות המשובחות שלו, ומטבע הדברים המקום קוטלג אצלי כ"דמוי נורמה-ג'ין". הופתעתי לראות כי המקום קטן הרבה יותר, והרבה פחות מסעדתי מנורמה ג'ין (וטוב שכך, מבחינתי לפחות). החלל פינתי, צר וארוך, ונשלט על ידי בר ארוך לאורך כל הקיר. אחר כך ראיתי שיש גם חדר פנימי יותר, המיועד למעשנים.


בסוף התיישבנו לנו בשולחן קטן ליד הכניסה, וחנן ייעץ והתאים לנו בירות לנקניקיות שהזמנו. מאחר ולא הצלחתי להחליט, הוא ארגן לי טעימות של שלוש בירות, שהגיעו בכוסות בירה קטנטנות. בסוף נבחרה לה-שוף, אגב, שהשתלבה היטב עם נקניקיית הטולוז (חזיר וגבינת פקורינו) השמנונית והטעימה. הנקניקיה גדולה, ומגיע בלחמנייה מכובדת, אך מאחר והיא לא מהזן הרך נאלצתי לוותר חיש מהר על שאיפתי המקורית לאכול את הנקניקה בידיים - הרטבים השפריצו ויצרתי בלגן לא קטן. עם זנב בין הרגליים עשיתי מה שעשו האחרים בשולחן - אכלתי את המנה עם סכין ומזלג. ברברים.


המקום שכונתי ונעים ביותר, ומבחר הבירות בו מכובד בכל קנה מידה (רוב התפריט למעשה מורכב מרשימת הבירות שבמקום) ויחד עם אוכל לא רע בכלל, הקומבינציה בהחלט נעמה לנו.

לסיכום: בסך הכל מקום חיובי בהחלט, ומלבד שירות עצל משהו שמתקשה להשתלט גם על בר ריק ברובו, באמת שאין דברים רעים להגיד על המקום. ביקרתי בו שנית בעת חגיגות השנתיים של העכברוש, והמסקנות היו דומות (כולל איטיות השירות, לצערי). אני בהחלט מתכוון לחזור לשם.



תמכו במאמר בלדוג