כמובטח, כמה רשמים קולינריים (והמלצה או שתיים) ממסעי בארצות הברית...
קפה.
פסיכוזת המונים, קצת כמו הנס של גבירתנו מפאטימה בהיקפה, גרמה לכך שאומה שלמה מתעקשת לשתות קפה מחורבן. מה שהם לא יודעים לא פוגע בהם, כמובן, אבל מה על הזרים מארצות התרבות? מילא מיץ הגרביים שהם מפיקים מהפרקולטורים שלהם (מה יגידו אחרים על קפה הבוץ האהוב כל כך על חלקים נרחבים מאוכלוסיית ישראל?), אבל גם באספרסו בר מפונפן ומושקע, כשאתה מזמין כוס קפה בארבעה דולר, אתה נדפק שוב ושוב. הם לעולם לא יסכימו להשתמש בקפה מסחרי, אלא תמיד יספרו לך בגאווה איך המומחים שלהם נסעו במיוחד לגוואטמלה כדי לבחור את הפולים המשובחים ביותר, אורגניים או Fair-trade, ואז קלו אותם בעצמם "to perfection". המציאות, תמיד, היא שהגוואטמלים מזהים את הגרינגוס מרחוק ומוכרים להם מה שמוכרים, ואז המומחים חוזרים עם השלל לארה"ב ושורפים את הפולים למוות. אם זה לא מספיק, הם מכינים לך את הקפה בכוס של חצי ליטר ואז מוסיפים לך כל כך הרבה חלב (עם קצף גרוע במיוחד) שלא נשאר טעם של קפה. רוצים הפוך כמו בבית? תבקשו מקיאטו. תקבלו משהו שהוא רק בקצת יותר גדול מהפוך גדול בתל אביב. כמובן, אז תצטרכו להתמודד עם הטעם השרוף, זוכרים?
מסעדות סודיות.
הקטע החדש בניו יורק - כנראה שהעיר כל כך גדולה, שלא ממש צריך לפרסם את המסעדה שלך. להיפך - אל תשים שלט, תחביא אותה בתוך מסעדה אחרת (מומלץ שתהיה מז'אנר שונה לגמרי מהמסעדה האמיתית), וגם שלט "זהירות, נמר" לא יכול להזיק. ואז, תחושת הנצחון שירגישו הסועדים שבכל זאת יודעים ונכנסים פנימה תגרום לכך שזה לא ממש משנה מה תגיש - העיקר החוויה... גאונות. קיבלתי טיפ למסעדה מקסיקנית שמתחבאת מאחורי דלת "לעובדים בלבד" בתוך מסעדה אחרת, אבל לא הסתייע (הביקורות הגרועות באינטרנט לא עודדו אותנו לנסות חזק מדי). במקום זאת הלכנו לאכול את "ההמבורגר הכי טוב בעיר" במזנון המבורגרים שמתחבא בתוך הלובי של מלון מפואר. חוויה מעט משונה, אבל בהחלט משעשעת - דמיינו את עצמכם נכנסים ללובי של דייויד אינטרקונטיננטל, פונים ימינה ושמאלה, ואז מגיעים לסביח של עובד. ההמבורגר, אגב, היה מצויין, אבל יומיים אחר כך קיבלנו טיפ על מקום אחר שמגיש את ההמבורגר הטוב בעיר (השף, מסתבר, ישראלי) אבל לא הלכנו, אז אני עדיין לא יכול להתחייב :)
מימוזה.
בסופי שבוע, העיר כמרקחה, וכולם הולכים לבראנצ'. בסך הכל דומה לארוחות הבוקר שאנחנו מכירים כאן (רק עם פחות ירקות ויותר שומן ובייקון), אבל השוס האמיתי הוא בקוקטיילים. במקומות רבים התפריט כולל קוקטיילים (בדרך כלל מבוססי שמפנייה), לפעמים אפילו בכמות לא מוגבלת. הדיל הכי משתלם שאנחנו מצאנו היה במקום בשם Essex (שקרוי, כמה מקורי, על שם הרחוב בו הוא נמצא) - בעבור $16 מקבלים בראנצ' (בראנצ' זה מושג נזיל - תוסיפו שני דולר למחיר, ותקבלו המבורגר או סטייק) ושלושה קוקטיילים - אבל אף אחד לא סופר :) המלצריות מסתובבות עם קנקני מימוזה ענקיים ומסתערות על כל כוס חצי ריקה בהתלהבות רבה. אין ספק שאחרי חמש-שש כוסות החיים נראים יפים יותר. רוצים באמת לדפוק את המערכת? החוק בניו יורק לא מאפשר הגשת אלכוהול לפני 11 בבוקר. אז אם תבואו לפני כן, תקבלו קפה חופשי עד 11, ואז תעברו לקוקטיילים. רק שימו לב לנאמר בסעיף הראשון - לא לבעלי לב חלש (או טעם טוב). מילת אזהרה - צריך להזמין מקום הרבה זמן מראש.
קפה.פסיכוזת המונים, קצת כמו הנס של גבירתנו מפאטימה בהיקפה, גרמה לכך שאומה שלמה מתעקשת לשתות קפה מחורבן. מה שהם לא יודעים לא פוגע בהם, כמובן, אבל מה על הזרים מארצות התרבות? מילא מיץ הגרביים שהם מפיקים מהפרקולטורים שלהם (מה יגידו אחרים על קפה הבוץ האהוב כל כך על חלקים נרחבים מאוכלוסיית ישראל?), אבל גם באספרסו בר מפונפן ומושקע, כשאתה מזמין כוס קפה בארבעה דולר, אתה נדפק שוב ושוב. הם לעולם לא יסכימו להשתמש בקפה מסחרי, אלא תמיד יספרו לך בגאווה איך המומחים שלהם נסעו במיוחד לגוואטמלה כדי לבחור את הפולים המשובחים ביותר, אורגניים או Fair-trade, ואז קלו אותם בעצמם "to perfection". המציאות, תמיד, היא שהגוואטמלים מזהים את הגרינגוס מרחוק ומוכרים להם מה שמוכרים, ואז המומחים חוזרים עם השלל לארה"ב ושורפים את הפולים למוות. אם זה לא מספיק, הם מכינים לך את הקפה בכוס של חצי ליטר ואז מוסיפים לך כל כך הרבה חלב (עם קצף גרוע במיוחד) שלא נשאר טעם של קפה. רוצים הפוך כמו בבית? תבקשו מקיאטו. תקבלו משהו שהוא רק בקצת יותר גדול מהפוך גדול בתל אביב. כמובן, אז תצטרכו להתמודד עם הטעם השרוף, זוכרים?
מסעדות סודיות.הקטע החדש בניו יורק - כנראה שהעיר כל כך גדולה, שלא ממש צריך לפרסם את המסעדה שלך. להיפך - אל תשים שלט, תחביא אותה בתוך מסעדה אחרת (מומלץ שתהיה מז'אנר שונה לגמרי מהמסעדה האמיתית), וגם שלט "זהירות, נמר" לא יכול להזיק. ואז, תחושת הנצחון שירגישו הסועדים שבכל זאת יודעים ונכנסים פנימה תגרום לכך שזה לא ממש משנה מה תגיש - העיקר החוויה... גאונות. קיבלתי טיפ למסעדה מקסיקנית שמתחבאת מאחורי דלת "לעובדים בלבד" בתוך מסעדה אחרת, אבל לא הסתייע (הביקורות הגרועות באינטרנט לא עודדו אותנו לנסות חזק מדי). במקום זאת הלכנו לאכול את "ההמבורגר הכי טוב בעיר" במזנון המבורגרים שמתחבא בתוך הלובי של מלון מפואר. חוויה מעט משונה, אבל בהחלט משעשעת - דמיינו את עצמכם נכנסים ללובי של דייויד אינטרקונטיננטל, פונים ימינה ושמאלה, ואז מגיעים לסביח של עובד. ההמבורגר, אגב, היה מצויין, אבל יומיים אחר כך קיבלנו טיפ על מקום אחר שמגיש את ההמבורגר הטוב בעיר (השף, מסתבר, ישראלי) אבל לא הלכנו, אז אני עדיין לא יכול להתחייב :)
מימוזה.בסופי שבוע, העיר כמרקחה, וכולם הולכים לבראנצ'. בסך הכל דומה לארוחות הבוקר שאנחנו מכירים כאן (רק עם פחות ירקות ויותר שומן ובייקון), אבל השוס האמיתי הוא בקוקטיילים. במקומות רבים התפריט כולל קוקטיילים (בדרך כלל מבוססי שמפנייה), לפעמים אפילו בכמות לא מוגבלת. הדיל הכי משתלם שאנחנו מצאנו היה במקום בשם Essex (שקרוי, כמה מקורי, על שם הרחוב בו הוא נמצא) - בעבור $16 מקבלים בראנצ' (בראנצ' זה מושג נזיל - תוסיפו שני דולר למחיר, ותקבלו המבורגר או סטייק) ושלושה קוקטיילים - אבל אף אחד לא סופר :) המלצריות מסתובבות עם קנקני מימוזה ענקיים ומסתערות על כל כוס חצי ריקה בהתלהבות רבה. אין ספק שאחרי חמש-שש כוסות החיים נראים יפים יותר. רוצים באמת לדפוק את המערכת? החוק בניו יורק לא מאפשר הגשת אלכוהול לפני 11 בבוקר. אז אם תבואו לפני כן, תקבלו קפה חופשי עד 11, ואז תעברו לקוקטיילים. רק שימו לב לנאמר בסעיף הראשון - לא לבעלי לב חלש (או טעם טוב). מילת אזהרה - צריך להזמין מקום הרבה זמן מראש.
תמכו במאמר בלדוג
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה