יום רביעי, 25 בפברואר 2009

צהריים בארנסטו

האמריקאית (זוכרים אותה מכאן?) חוגגת שלושים, ולכבוד המאורע התפטרה מעבודתה. אכן, דרך מצויינת להתחיל את העשור הרביעי. קבענו לקפה בבנדיקט, אבל משם התגלגלנו לארנסטו, מסעדה איטלקית קטנה ומשפחתית בבן יהודה, שם היא קבעה לצהריים עם חברה. המיתון והעובדה ששנינו מובטלים הכתיבה את המקום - בארנסטו מציעים עסקית ב- 29 ש"ח בלבד.
זה כמובן לא היה תכנון מופתי - בערב היא ציינה את יום הולדתה ברדיו רוסקו (אחרי שסקרתי את המקום בעסקית, אני אוסיף ביקורת ערב בקרוב מאוד), מה שגזר עלינו שתי ארוחות איטלקיות ביום אחד...
המקום כאילו יצא מסרט מאפיה ישן - עיצוב מיושן, מפות בד, בעלים שהם גם המלצרים המעשנים סיגריה עגמומית בחדר הפנימי מתחת לשלט ה"אסור לעשן"... אם רק לא היינו ממוקמים בבן יהודה אלא בברוקלין, לעזאזל.
העסקית די בסיסית - סלט ירוק או מינסטרונה לפתיחה, שלוש פסטות לעיקרית, מים מינרליים או סודה. עדיין - במחיר הזה זה דיל מצויין, ביחוד כשהוא כולל שתייה. יש עוד מבחר עסקיות במחירים גבוהים יותר, שמציעות מבחר גדול יותר בראשונות ובעיקריות (מנת אנטיפסטי, מרק שעועית, לזניות ופסטות בשריות וכו' וכו') - אנחנו נשארנו בבסיסית. ארביאטה לי, אלפרדו מצויינת לה (על הסלט אין מה להרחיב), עוד כוס קפה לקינוח - יעיל, זריז וטעים.
יאללה, לנוח - יש לנו עוד ארוחה איטלקית בערב ;)

לסיכום: מקום משפחתי וחביב, אוכל איטלקי בסיסי וטוב. שירות משפחתי, שלא תמיד מגיב בזריזות אבל מפצה בחביבות רבה.

תמכו במאמר בלדוג

יום שלישי, 24 בפברואר 2009

Pinxos - פינצ'וס

העכברוש וחברתו (שמה, בצירוף מקרים מדהים, הוא העכברושית) ואנוכי נפגשנו שלושתינו להרמת כוסית קטנה.
בתחילה דיברנו על ה- Wine Bar החדש, אבל מאחר והוא היה יותר שומם מהבלוג הזה בחודש שעבר (אאוץ'. ביקורת עצמית נוקבת.) המקום הנבחר היה פינצ'וס.
פינצ'וס (Pinchos), פירושו קיסמים או שיפודים בספרדית, ובכתיב הבאסקי - Pintxos. מסתבר ש- Pinxos זו שגיאה נפוצה, שחזרה על עצמה מן הסתם גם כאן. מדובר בפרוסות לחם עגולות קטנות ועליהן כל מיני דברים טובים, משופדות בקיסם. המאפיין העיקרי של הפינצ'וס הוא שאתה לא מזמין אותם - אתה פשוט נוטל לעצמך מה שאתה רוצה מפלטה מוכנה. גם בפינצ'וס השיטה היא כזו - מביאים לך מגש מלא בפינצ'וס כאלה, ולוקחים מה שרוצים. עד לא מזמן הם תומחרו בשבעה שקלים לחתיכה, וביום הביקור שלנו המחיר ירד לחמישה שקלים, הנחה משמעותית. גם במחיר החדש זה מסוג הדברים שתמיד גורמים לי להתלבט אם מדובר במשהו זול או יקר (הקוראים הנאמנים זוכרים דילמה דומה כשביקרנו בבסטה). כביכול זה רק 5 ש"ח. מצד שני זה בדיוק (אבל בדיוק) ביס אחד... אני עדיין לא החלטתי. מה שברור - זה בהחלט יותר טוב משבעה שקלים ליחידה :)
אז מה היה לנו שם? המקום הראשון הולך לפלמידה מעושנת, השני לממרח כמהין, השלישי לחמון, שהגיע מלווה בחתיכת תות. הבייבי שרימפס היו נחמדים - אבל הגיעו רק למקום הרביעי, והייתי מחליף אותם בפלמידה בלי למצמץ.
מבחינת אווירה, המקום קצת דליל - המוזיקה מאוד חלשה והמקום מרגיש יותר כמו מסעדה שהתחפשה לבר. אל תצפו לבילוי סוער - סולידיות זה שם המשחק כאן.
לסיום קינחנו בקרם קטאלן (שזה ברולה בספרדית) שמוגש עם שלושה צ'ורוס (סופגניות ספרדיות מאורכות ומושחתות להפליא) וגנאש שוקולד. היה טעים מאוד, וב- 24 ש"ח בלבד, סלחתי לעצמי אפילו על הפרת הדיאטה...

לסיכום: מקום חביב, אך מעט חסר אווירה. עישון קל, אוכל טעים. עוד לא החלטתי אם יקר או זול :)

תמכו במאמר בלדוג

יום רביעי, 18 בפברואר 2009

עסקית ברדיו רוסקו

רדיו רוסקו? מה זה קשור? התלבטנו עד אותו הרגע, האמריקאית ואני, אם ללכת לאכול סלט בבודהה בורגרס או חומוס באחד המקומות בסביבה, כשהיא הציעה שנקפוץ לרדיו רוסקו. היחס שלי לרדיו רוסקו תמיד היה אמביוולנטי - מצד אחד האוכל טעים והמיקום והאווירה שהוא משרה מצויינים, ביחוד בקיץ כשאפשר לשבת בחצר. מצד שני היחס היה תמיד מעט פלצני והמחירים יחסית יקרים ביחס לתמורה. האמריקאית לעומת זאת התעקשה שמדובר במקום בעל מחירים סבירים ביותר, ולמה לא בעצם.

האמת, כמו תמיד, היתה במקום טוב באמצע. רדיו רוסקו באמת יקרה מדי בשביל מה שהיא מציעה (קצת כמו הקנטינה, הסועד משלם פרמיה על המיקום ועל הפאסון), אבל מצד שני הם מציעים עסקיות לא רעות בכלל, גם ביום שישי. האמריקאית ואני שוחחנו קצת על המקום, והיא ציינה גם כן שהמסעדה מתאמצת מאוד להיות יותר ממה שהיא אמורה להיות לדעתה - איטלקית שכונתית חביבה ותו לא. היא סיפרה שזה מתבטא ביחוד בשעות הערב, אז היחס מצד הצוות הופך להיות מתנשא יותר. מזל שהברמנית ששירתה אותנו בצהריים היתה דוקא חביבה ביותר, וסיפקה לנו שלושה תפריטים - רגיל, עסקית וארוחות בוקר, שמסתבר שמוגשות במקום עד אחרי הצהריים. העסקית כוללת לחם, מנה ראשונה, מנה עיקרית (פיצה, פסטה או עיקרית, מתומחר ב- 49, 59 ו- 69 ש"ח, בהתאמה) וכוס שתייה (קלה, יין או קאווה). 59 ש"ח לארוחת פסטה זה לא מאוד זול, אבל בהתחשב במנה הראשונה (לקחתי קרפצ'יו) וכוס יין, זה יותר ממשתלם.

לסיכום - בשעות הערב, היחס מעט מתנשא ובהחלט יקר ביחס לתמורה, אבל העסקיות בהחלט משתלמות, ולבילוי של שישי בצהריים זה בהחלט מומלץ, ביחוד בקרוב כאשר מזג האויר יאפשר לשבת בחצר הפנימית המקסימה של המקום.

תמכו במאמר בלדוג

יום שלישי, 17 בפברואר 2009

סקס בוטיק

השמועה פשטה לה בעיר שרפא, אחד מאושיות הלילה (והפורנו) של תל אביב פתח בר חדש. הבר תופס את מקומה של חנות הסקס "סקס בוטיק" בדיזנגוף שירדה אחר כבוד למרתף הבניין, וכפי הנראה תפס גם את שמה.

קבעתי עם חברתי ועם ע', ידידת המשפחה המכירה את רפא, לקפוץ למקום להצצה ראשונית. הגענו קצת מוקדם, ועדיין ניקו שם את הרצפה, אז ניצלנו את ההפוגה לחצי מנת שווארמה בשווארמה שאולי (שווארמה מצויינת, אגב). אחרי שמלאנו את כרסנו חזרנו לקיר הורוד הזוהר בחזית הבניין (כמה דיסקרטי!) ונכנסו אחוזי התרגשות אל המקום החדש.

בפרפרזה על דאגלס אדמס - המקום הוא כמעט, אבל לא בדיוק, ההיפך הגמור ממה שהייתם מצפים. המקום ממש לא סליזי, או אפל, או סקסי, ומשמש כאנטי-תיזה לכניסה הבומבסטית של החנות לשעבר. בר אחד ארוך הצמוד לקיר ("פה היה הדלפק של החנות", ספרה לנו ע') ודקורציה שכוללת בעיקר פסי עץ דקים לאורך הקירות ("פה היו המדפים"- כנראה דרך דקורטיבית להסתיר את הדיבלים). העיצוב מינימליסטי בהחלט, אבל מאוחר יותר ראיתי את רפא מרים תמונה מאי שם ומתכונן לתלות אותה, אז בהחלט יתכן שהכל עוד נזיל. האיזור היחיד שקצת מפתיע בעיצוב הוא תא השירותים - דמיינו תא ברוחב תא סטנדרטי, אבל באורך של פי 5 מהמקובל, המואר באור אדום בוהק. רמז אחד קטן לשמו ולעברו של המקום.

התיישבנו והזמנו סטלה מהחבית. שני גברים בחליפות מחבר העמים נכנסו, אחד מהם הזמין וודקה ושניהם יצאו - בלי לשתות ובלי לשלם. סצינה מעט הזויה, אבל הרווח כולו שלנו - הברמנית החביבה, שזכרתי לטובה מהזינגר, הביאה לי את הצ'ייסר הזנוח.

קצת קשה לעמוד על קנקנו של המקום, כי היה ריק כמעט לחלוטין, אבל אני חייב לציין לחיוב את המוזיקה המשובחת והלא מסחרית (Fאנק וגרוב תמיד חביבים עלי), ולפחות מהבחינה הזו בהחלט יש פוטנציאל למקום.

לפני שיצאנו קיבלנו צ'ייסרים של וודקה. אחד נשאר זנוח, ואיש איש מסיבותיו לא התנדב לשתות אותו. הברמנית קצת נעלבה על ששברנו את הקוד הבלתי כתוב של עולם הלילה (נותנים לך - קח) אבל הזכרתי לה שבהתחלה קיבלנו צ'ייסר לא שלנו, ושכדאי לשלם את זה הלאה. לפחות מבחינה הקרמה, אנחנו מסודרים.

לסיכום: מקום בקונפליקט קל עם עצמו. מצד אחד, חזית, שם ומיקום סליזיים. מצד שני, מקום מאוד שכונתי בלוק שלו, רק שלא בטוח שיש שם שכונה לתמוך בו. מעשנים במקום, אבל המקום עדיין בהרצה וכל מי שהיה במקום הכיר את הבעלים פחות או יותר, אז בהחלט יכול להיות שהכל ישתנה בקרוב. מוזיקה מצויינת, אז יש לי תמריץ לקפוץ שוב בעוד שבוע-שבועיים ולדווח שוב.


תמכו במאמר בלדוג

יום ראשון, 15 בפברואר 2009

מגדלור

כאילו כדי להציל אותי מהיובש המסויים ביציאות בתקופה האחרונה, הציע לי רון, ידיד ותיק של הבלוג, להצטרף אליו למסיבת יום ההולדת של מכר בבר המגדלור. המגדלור ממוקם בקומה השש עשרה של בית המגדלור בתחילת בן יהודה (כלומר, בצד שקרוב לאלנבי), אולם בדיעבד התברר שבגלל שרון חשב שהוא ממוקם בנמל, ולכן הוא הגיע עם רכבו הפרטי.

קבענו באחת עשרה, הוא הגיע באחת עשרה ורבע, היה רעב, הלכנו לאוליב בלילינבלום, לקח סנדוויץ' עם בקר טחון, שפך כמובן חלק על עצמו ועל מושב הרכב, ניקינו, סיים לאכול ויצאנו לדרך. הגענו למקום והתחלנו לחפש חנייה, עניין לא פשוט בכלל ברבע לחצות - אפילו החניון הקרוב היה מלא. נסענו בסיבובים, שוב ושוב ושוב, אבל כלום לא עזר. בסוף חנינו בחניון מרוחק, צעדנו חזרה אל הבניין והגענו למכשול האמיתי - הסלקטורית.

רון היה רשום ברשימות כמוזמן של בעל האירוע, אבל זה לא הרשים את הסלקטורית שלא טרחה אפילו לבדוק - מאוחר מדי! נכנסים רק עם SMS מבפנים. זה לא הפריע לה להכניס חבורות שונות שהגיעו אחרינו (אבל כללו נשים, בניגוד לשני הגברים המסוקסים שאנחנו). רון ניסה לפעול בגישה האסרטיבית ודרש ממנה להכניס אותנו, אבל נכשל כשלון חרוץ. הישועה הגיעה ממקום בלתי צפוי - אחד הבעלים הגיע למקום, ומסתבר שהוא בעצם מכיר את רון. ה- SMS המיוחל הגיע אחרי רבע שעה, ובשעה 12:30, כשעה וחצי אחרי התכנון, זכינו להכנס למעלית לקומה השש עשרה.

אז אפשר סוף סוף להתחיל בביקורת - יוצאים בקומה השש עשרה לתוך מסדרון ארוך ואפל, ובסופו עוד דלת שדרכה נכנסים לבר. היה צפוף מאוד, ולקח לנו איזה דקה רק להתרגל לבלגן. זה גרם לנו לדבר על כך שאנחנו כנראה קצת מזדקנים - זה נהיה קצת יותר מדי בשבילנו, והערתי שהסימן הכי טוב לזה הוא שאנחנו אמנם לא מזהים אף אחד מהברמנים, אבל כן מכירים את הבעלים. כנראה שלזקנה יש גם יתרונות קלים.

המקום לא גדול במיוחד, ולא מציע משהו מעניין מבחינה עיצובית - שני ברים, ספות, מקרנים המציגים קליפים של הופעות חיות יחד עם הפלייליסט - כל השטיקים הרגילים והעייפים. דבר אחד שאי אפשר לקחת למקום הוא הנוף - חלונות גדולים בשני צידי הבר מציגים נוף מרהיב לטיילת מצד אחד ולכל העיר מהצד השני. אין ספק שמדובר בשינוי מרענן בהשוואה לשלל המרתפים המחניקים שממלאים את העיר משל היו ביצורי החמאס בעזה.

המוזיקה היתה מיש-מש סטנדרטי של להיטים, עם נטייה קלה למיקסים עבריים (כל דבר, מאריק אינשטיין עד למוקי), עישון כבד כולל הבלחות של חומרים אסורים פה ושם, קהל שהיה סביר בהחלט (לפחות בינתיים) אבל ללא שמחת חיים ראוייה לציון.
מקץ שתי בירות לו ושני ג'ין וטוניק לי חזרנו לגובה פני הים בשעה שתיים. במפתיע, למרות שהמקום כבר היה חצי ריק עדיין היה תור צנוע.

לסיכום - עוד בר תל אביבי, אבל לפחות עם נוף יפה ששובר את השגרה. שימו לב, שהתלאות שעברנו אנחנו כנראה יהיו גם מנת חלקכם (מינוס הסנדוויץ' המטפטף, אני מקווה) אז בואו במונית (או קו 4, שיוריד אתכם בדיוק שם) ובעיקר בואו מוקדם או מאוחר כדי שתוכלו להכנס בלי יותר מדי בלבולי מח מיותרים.

תמכו במאמר בלדוג

יום ראשון, 1 בפברואר 2009

משתמשים פעילים

היה פה קצת מת לאחרונה, כי משום מה אני יוצא קצת פחות לאחרונה... המצב, כנראה ;)

אבל זה לא אומר שאני שוקט על השמרים - שיתוף פעולה מעניין בין MyTaste לבין אתר אחר נרקם לו, ואני מקווה להודיע על כך רשמית בקרוב מאוד.

בינתיים, הוספתי שיפור קל, כדי לשפר מעט את את חווית המשתמש. יש יותר ויותר דפים עם תגובות מרובות, ועל מנת להקל קצת על העין ולצ'פר את הכותבים הפעילים באתר (כותבים ותיקים כותבים בממוצע תגובות יותר מושקעות שמתעלות על הצהרות סתמיות כדוגמת "אחלה מקום!" ו- "אל תלכו לשם!"), מעתה התגובות של משתמשים פעילים באתר תהיינה צבועות בתכלת.

מי זה משתמש פעיל? כל אדם שצבר יותר ממאה נקודות. להזכיר, למי ששכח - כל דירוג של מקום כלשהו מזכה בנקודה אחת, כתיבת תגובה מזכה בשלוש נקודות (צריך להיות משתמש רשום, כמובן...). אז קדימה - תתחילו לכתוב ולדרג ותזכו גם אתם באותו סטטוס נחשק :).

תמכו במאמר בלדוג