יום חמישי, 22 בינואר 2009

שששש...

מכניקר היה בנמל בשלישי בערב. קורה גם לטובים ביותר - היה לו ערב חברה, והוא שמע הרצאה של אריק זאבי. אז קבענו שאני אצטרף אליו אחר כך לאיזה דרניק זריז. אבל מה? מישהו כנראה החליט לסגור את הנמל, ובזמען שאני מעפיל צפונה בקו 4, מכניקר עבר מבר לבר (תל אביבה, טיימס סקוור, אפטאון...) וכולם היו סגורים. רק הליהמן ברדרס היה פתוח, אבל הכניסו רק מוזמנים (כאילו שרצינו להכנס). מה נעשה? הלכנו לירמיהו. הרוזה היה ריק לחלוטין ורק בבר הספריה החדש היו אנשים. בר הספריה הוא תוספת חדשה למובינג, בית הקפה המצליח והמפורסם. בקומה השנייה שלו יש ספריית DVD, אבל כנראה שתעשיית ההורדות פוגעת בהם כי הם החליטו לפתוח בר קטן בקומה השנייה (בנוסף לספרייה, לא במקומה). מאחר וכבר היינו בשכונה, ומאורת העכברוש הייתה מעבר לפינה, הרמנו טלפון למכרסם הגדול והוא הצטרף אלינו. אחר כך קפצה גם חברתי היקרה להופעת אורח קצרצרה.
בחירת כוסות בירה מעניינת יש להם - אין שלישים או חצאים, רק פיינטים וליטרים. בונוס- המחירים יותר משפויים. בונוס שני - צ'יפס מתובל ונהדר, שנבלע עד תום תוך שניות והוזמן שוב.
מעשנים בבר, אבל לא באיזור השולחנות, כי הם בין מדפי הספריה ולא רוצים שיעשנו על לקוחות הספריה שלא באו לבר (כלומר, אשכרה באו לקחת סרט). קצת מטופש, כי אין שום הפרדה, אבל ניחא. מכניקר ואני קמנו ונשענו על הבר כדי לעשן (לא היו כסאות פנוים). הברמן / מלצר בא ואמר שמאחר והפינה לידה עמדנו שייכת טכנית לספרייה ולא לבר, כבר עדיף שנעשן ליד השולחן ולא שם, ונתן לנו אישור מיוחד. מאפרה? קחו מהשולחן ההוא. אז רגע.. מעשנים שם או לא? תעלומה לדורות הבאים.
בעוד שהצוות במובינג תמיד מקצועי, אדיב ומנומס, הוא אף פעם לא היה ממש נחמד, ממש כמו בשיין. כנראה תופעה כזו של מקומות מאוד מצליחים - כל כך הרבה לקוחות שהמלצריות נשחקות ומאבדות את הרצון לחייך. הפעם, לעומת זאת, ממש היו חביבים אלינו. כנראה שסינדרום המקום החדש עובד גם כשמדובר בהרחבה למקום חדש.

לסיכום: מקום שכונתי, שקט ואינטימי. אבל הקהל השכונתי הנאמן הוא זה שדואג שהמקום יהיה מלא גם כשכל המקומות האחרים באיזור מתים. מחירים זולים, צ'יפס מצויין. מעשנים על הבר.


תמכו במאמר בלדוג

יום ראשון, 18 בינואר 2009

Basta!

כל כך הרבה דברים שמענו על הבסטה, גם טובים וגם רעים, שהיינו צריכים לבדוק בעצמנו. ומתי טוב יותר ללכת לשוק מאשר ביום שישי?
האמת היא שהתכוונו לנסוע לצפון הרחוק, וקבענו לאכול שם בשבוע הבא, אבל מצבר ששבק שינה את התוכניות, ובספונטניות מדהימה הצטרפנו לפרילנסר והפסיכולוגית, שהמליצה בחום על המקום. המקום נמצא בפאתי השוק, וכמובן כמו כל המקומות מסוג זה קונה רק שם, ומשנה את תפריטו וכו' וכו'. זו מסעדה קטנה, כאילו מסעדת פועלים, אבל כמובן שבעצם לא, עם אווירה ברנז'אית שתופסת מעצמה קז'ואלית (ואולי להיפך?). המחירים גבוהים, או שבעצם לא - זו סוגייה שאני עדיין מתחבט בה. כביכול נורא יקר, אבל סיימנו במאה שקלים לאדם, כולל בקבוק קווה. כשלוקחים בחשבון שביקור בקרנף יום קודם הסתיים בכמעט חמישים ש"ח לראש, פתאום זה לא נראה נורא בכלל. מצד שני, יש משהו מאוד מעצבן בתפריט עם מנות זערוריות (והם מקפידים לשים "בקטנה" ואפילו "בקטנטנה" אחרי השמות של המנות, כדי שתהיה בטוח שלא תשבע מזה עוד בשלב ההזמנה) שעולות 40 שקל וצפונה. מצד שלישי, זה מה שקורה בכל בר כשמחליטים לאכול בו. מצד רביעי - אנחנו במסעדה, לא באיזה פיק אפ עם "מנות השף שלנו".... מקום מבלבל. מבלבל מאוד. ההמלצה שלי - לבוא עם כמה חברים כדי לשתות בקבוק יין ולטעום משהו, לא לכוון לארוחה מלאה. זה אולי לא ייצא נורא יקר בסוף, אבל זה יטריף את דעתכם.
ולאוכל עצמו - סטייק טרטר על ברוסקטה היה מעולה (שלוש חתיכות קטנות למדי). קרפצ'יו פלמידה גם כן. שלוש ברוסקטות עם "הפתעות ים" היו קצת פחות מעניינות, וגם היה קשה מאוד להתחלק בהן - בדיעבד עוד מנת פלמידה היתה עדיפה. מנת נתח קצבים "בקטנטנה" דווקא הפתיעה לטובה - הבשר היה פשוט מצויין, והכמות, למרות שהיתה קטנה כמובטח היתה גדולה יותר ממה שחשבתי שנקבל בעבור 34 שקלים. צלחת הגבינות שהזמנו לסיום חלפה מעל לראשי - אני אטרוף כל בשר נא או ייצור ימי שאי פעם שחה בים, אבל קצת עובש פשוט מכריע אותי. התרכזתי בגבינת העיזים הפשוטה ביותר מבין הארבע משל הייתי ילד בן חמש. בתוספת שלוש צלחות לחם (אחת מהן מגיעה עם פלטת הגבינות) ובקבוק קווה אחד שבענו, ויצאנו אל השוק לקנות פרחים לפני שסוגרים את העיר.

לסיכום: טפאס בר ללא בר, מנות קטנות אך טעימות, שירות פמיליארי, אווירת ברנז'ה קלה. מומלץ לבוא בציפיה לארוחת טעימות קלילה, לא לפתוח שולחן כשמתים מרעב. מעשנים בשולחנות בחוץ, אבל עכשיו (חורף) ה"חוץ" מוקף בחממת זכוכית שפתוחה לחלוטין לצד ה"פנים", כך שגם מי שיושב בפנים חוטף את כל האש.

תמכו במאמר בלדוג

יום שלישי, 13 בינואר 2009

יועזר בר יין

התערבות מוצלחת מצידי (קצת פחות מוצלחת מצידה) גררה ארוחת ערב מושחתת במיוחד. היעד הנבחר - יועזר בר יין, מאורת החטאים של שאול עברון ביפו.
כדי להעשיר את החוויה, התחלנו בהרפתקה קטנה - כהרגלי, בדקתי את הכתובת במפה, וראיתי שהיא ממוקמת ברחוב "יועזר" היוצא מכיכר השעון ביפו. מצאנו חניה בקרבת מקום והלכנו לכיכר, שם עברנו מרחוב לרחוב, אך יועזר לא נמצא. שאלנו את בעל הפיצוציה הזאת ואת בעל החנות ההיא, אך כולם טענו כי אין רחוב כזה. בירור קצר עם שלושה שוטרים חביבים העלה סופית - הרחוב לא קיים, לכו מפה. למזלנו, SMS זריז לשירות 144 החדש של בזק הנפיק לנו את מספר הטלפון של המסעדה, ושיחה למקום כיוונה אותנו למקום הנכון - לא רחוב אלא סמטה, ולא סתם סמטה אלא סמטה קטנטנה שהיא בעצם קשת, לא גדולה בהרבה מדלת, ליד סניף קסטרו הגדול בכיכר (לזכותם ייאמר שמעל הקשת שלט ניאון מואר עם שם המסעדה. לזכותינו - חיפשנו רחוב, לא משקוף...).
אחרי שתמה ההרפתקה הקטנה, הגענו למקום עצמו. המסעדה ממוקמת בחלל אפלולי מאוד מלא קשתות. העיצוב מינימלי, ונותנים למבנה העתיק והמיוחד לומר את דברו, בלי הפרעות מיותרות. שמנו לב בעיקר לפמוטים הרבים המפוזרים במקום, וכתמי הפיח הענקיים לידם - הקירות לא מנוקים בכוונה, ויוצרים במקום אווירה ימי-בניימית מיוחדת.
התפריט מתרכז בעיקר בבשרים - סטייקים בחיתוך מיוחד (לב האנטריקוט בלבד מוגש, ללא השומן האופייני לנתח. הבשר שמסביב לנתח מוגש כמנה נפרדת - יודלעך), תבשילי בשר צרפתיים ונקניקיות שונות. למנות ראשונות הזמנו בליני עם קרם פרש וקוויאר (לה) וקלאמרי מוקפצים בשמפנייה ודיו (לי). אבל הקלאמרי הותירו רושם חזק במיוחד, והיו פשוט מעולים. לעיקריות - אנטריקוט 250 גר' עבורי, ו"סטייקצוץ" (המבורגר מבשר אנטריקוט) עבורה. הסטייקצוץ מוגש עם מח עצם מעליו שאת חלקו החרמתי בשמחה. שתי המנות היו מעולות, אין ספק שיודעים איך לעבוד שם עם בשר...
לקינוח הזמנו סמיפרדו קוקוס עם טראפלס שוקולד - גלידת קוקוס ביתית ומצויינת עם שני טראפלס קטנים וטוויל שוקולד מפואר, ללא ספק סיום הולם לארוחה מלכותית.

לפני הארוחה ובתחילתה היו לנו שאיפות להמשיך את הערב באיזה בר, אבל כמובן שהן נמוגו אחרי הבליסה... הביתה ולישון, מלאים אך מאוד מרוצים.

לסיכום: מסעדת בשרים מעולה ביותר, אך זהירות - התענוג לא זול כלל (הארוחה הנ"ל, פלוס כוס יין לכל אחד, הסתכמה בכ- 550 ש"ח). לפינוק מדי פעם - מומלץ ביותר.

תמכו במאמר בלדוג

יום שלישי, 6 בינואר 2009

זה פקניו, זה?

פעם היה בר בשם פולה. הוא היה ממוקם בבן יהודה פינת בן גוריון, והיה קרוי כמובן על שם אשתו של האחרון. הבר היה אחד מראשוני הפיק-אפים השכונתיים, הצליח מאוד ונודע גם בגין מחיריו השפויים. היו לו שתי קומות ואפילו שולחן ביליארד בקומה העליונה (שכונתי, כבר אמרנו). עם הזמן הוא התיישן והפך קצת מרופט בקצוות, נסגר ונפתח לאחר שיפוצים שכללו בעיקר את הפיכת החלל למבוך מסוייט ומרובה מפלסים, ואז נסגר שוב.
ועכשיו, לא מזמן, הוא נפתח שוב, ושמו ז'ה פקניו (או זה פקניו? לא ברור. זה בפורטוגזית). הוא טיפה יותר קטן מפעם, כי חלקו הפך לבית קפה בשם בוסקפה (בוסקפה וז'ה פקניו הם דמויות מהסרט הברזילאי "עיר האלוהים"), אבל הוא מצויין - אולי אפילו יותר מפעם.
אז עכשיו הוא כבר לא כל כך שכונתי. הוא מעוצב בצבעים בהירים ומשדר אווירה יוקרתית יותר מפעם. המעצבים הם אלו שעיצבו את ההלנה המיתולוגית, ובאמת המקום מזכיר מאוד את המקום ההוא - הצבעים שהוזכרו, הקהל התל אביבי המעודכן המוזיקה המשובחת והיעדר הערסים. במקום עדיין שתי קומות - התחתונה במבנה הפיק-אפ הקלאסי (בר מלבני גדול וקצת פינות ישיבה) והעליונה בתצורת לאונג'/מינגלינג (בר קטן יותר הצמוד לקיר והרבה מקומות ישיבה). בשתי הקומות משמיעים מוזיקה שונה. בפעמיים בהן הייתי במקום (שתיהן למעלה) המוזיקה למטה נטתה יותר לכיוון מיינסטרים בעוד בקומה העליונה היא היתה קצת יותר מתוחמת וכללה קצת Fאנק וסול ומיקסים מעודנים. עם זאת, בשתי הפעמים המוזיקה התדרדרה קצת בהמשך הערב גם בקומה העליונה - אבל עדיין לא משהו נורא מדי. בשתי הפעמים התחיל קצת לאט, אבל בהמשך הערב הקומה העליונה התמלאה היטב והיה בהחלט מוצלח.
היחס לעישון הוא העלמת עין - לא סופקו תחתיות-מאפרה וקיבלנו הוראה לאפר על הרצפה. עם זאת, כמות העישון לא נוראה והאוורור במקום יותר ממספק.

לסיכום: מקום חביב ביותר, קהל מרכז תל אביבי, מוזיקה טובה - מה עוד צריך?

העכברוש פרסם ממש לאחרונה שתי ביקורות על המקום (אחת ביקורת אורח) שגררו לא מעט תגובות - כאן וכאן.


תמכו במאמר בלדוג

יום שני, 5 בינואר 2009

שווה, שווה

קוראיי הנאמנים בוודאי שמו לב שהוספתי תמונה קטנה מתחת לכל פוסט.
לחיצה על התמונה מפנה אתכם לאתר שווה, אתר ישראלי בסגנון digg, שמאפשר קידום והפצת תוכן על פי הצבעות הגולשים בו. אז אם אהבתם את הפוסט - ליחצו, ועזרו להפיץ את התורה... תודה :)

(אם הפוסט צורף כבר על ידי מישהו אחר, יופיע לינק שישאל אם אתם מנסים לצרף תוכן שכבר קיים, ויפנה אתכם למקום הנכון).

תמכו במאמר בלדוג

יום חמישי, 1 בינואר 2009

התחלה צולעת

בימים האחרונים, אנו חווים בעיות רבות עם האתר - מסד הנתונים שלנו החליט להפגין שרירים והוא פצח בשביתה איטלקית. הוא גם ממזר - בכל פעם שבעיה אחת נפתרת, אחרת מתחילה.
התחלה צולעת מאוד לשנה החדשה, אבל אנחנו מקווים שנצא מכל העניין מחוזקים, ועובדים על התקלה במרץ.
אנא, סלחו לנו - אנחנו בסך הכל חבר'ה נחמדים...

תמכו במאמר בלדוג