קו 5 - ביקורת בר

לא כל כך מזמן נפתח בדיזנגוף 268 בר חדש בשם קו 5. מהר מאוד הוא הפך להיות הדבר החם הבא, ובביקור קצרצר שעשיתי בו הוא היה מלא רועש וגועש. עבר מעט זמן, נתתי למקום זמן להרגע, גייסתי את העכברוש ונגשנו למלאכת הסיקור.

מיד כשנכנסנו נתקלנו בעובדה שהגענו לערב מקסיקני - הברמנים חבשו כובעי סומבררו גדולים ומסך הלדים הגדול התלוי מעל הבר הודיע על כך בשלל צבעים. הברמנית הנאה סיפרה לנו על מה הערב כולל (כלומר, חוץ מסומבררו) - מוחיטו ב- 25 שקלים, נאצ'וס ב- 25 שקלים וצ'ייסר טקילה בעשירייה. עדיין לא ברור לי מה הקשר בין מוחיטו למקסיקו, ולמה הערב המקסיקני לא כלל מוזיקה מקסיקנית (כמעט. אחרי ששאלתי שמו איזה קשקוש או שניים), אבל ניחא.

במקום שתי קומות, למטה בר בינוני בגודלו ועוד בר קטן ללא מקומות ישיבה. לאורך הקירות מוצבים ספסלים גבוהים ועוד קצת שולחנות קטנים. הקומה השנייה קטנה יותר ומתפקדת כאיזור העישון של הבר. מיד כשעולים יש בר קטן (כעשרה מקומות ישיבה) ובהמשך החלל יש ספות (מצויין לימי הולדת של מעשנים) ומקומות ישיבה לאורך מעקה המשקיף על הקומה התחתונה. בשתי הקומות יש מסכי לדים גדולים המקרינים שלל אנימציות (אוטובוס, מסלול קו חמש, מר קו... הבנתם את הרעיון) ומדי פעם קליפים של הופעות חיות, מעין שכלול של טרנד המקרנים של לפני שנתיים. סך הכל חביב, ונותן משהו לבהות בו כשאין משהו טוב יותר באיזור... בחוץ, על המדרכה יש איזור ישיבה תחום, אבל בשל מזג האוויר המוזר משהו (שרב סגרירי?) לא הוצבו בו השולחנות.

התיישבנו על הספסלים למטה כי לא היה מקום על הבר. לקחתי חצי גולדסטאר (22 שקלים ממוצעים) והעכברוש לקח את המוחיטו מהמבצע, שהיה חביב, ואחר כך המשיך לראסטי נייל על בסיס בלנטיינס (לא שאלו, פשוט בחרו. הוא לא היה מרוצה מזה) במחיר השערורייתי משהו של 51 שקלים. השירות, למרות הכוונות הטובות, לא מקצועי במיוחד - לא בהכנת הקוקטיילים, ואל מבחינת השליטה בתור הממתינים למקומות על הבר. אולי הם מסתדרים עם זה בערב שקט יחסית באמצע השבוע, אבל אני פוחד לחשוב מה קורה שם בסופ"שים עמוסים.

כאמור, הגענו באמצע השבוע, והמקום היה מלא למחצה - מקומות הישיבה על הבר היו מלאים, אבל הספסלים והשולחנות היו ריקים ברובם. המקום לא לגמרי החליט אם הוא שכונתי או פיקאפ. שכונתי לפי גודלו, פיקאפ לפי העיצוב שלו, והמוזיקה... אקלקטית ולא ברורה. הקהל גם כן לא החליט - לא מעט תיירים, כמה טיפוסים שנראו כלא שייכים באף בר, ובהמשך מספר מחומצנות שנדדו מהרצליה וערס אחד בגופייה, שיהיה. נראה שממש כמו קו חמש האמיתי גם הבר מתנודד על הציר שמתחיל בדרום העיר ומגיע עד הנמל, ומזגזג לא מעט בדרך.

לסיכום: קו 5 הוא מקום שעוד לא ממש גיבש את הזהות שלו, ולפחות באמצע השבוע לא מציע משהו אטרקטיבי במיוחד. שירות מעט צולע ולא מקצועי במיוחד, וקהל אקלקטי (ולא במובן החיובי של המילה). בסופי שבוע, לעומת זאת, שוקק בבליינים נאים וצעירים, ואז הביקורת באמת שלא מזיזה לאף אחד.

תמכו במאמר בלדוג

בר הנביאים

הגענו כדי להרים כוסית לכבודי - עבדיכם הנאמן מצא עבודה, וכך יוכל לממן בקלות יציאות רבות, אבל לא יהיה לו זמן לכתוב עליהן. זה מה שהולך היום - אירוניה. בכל מקרה הוחלט לחגוג את הכסף החדש ולבכות את אובדן החירות בחברת העכברוש והעכברושית (הפוסט שלו כבר כאן), המתאמן והפסיכולוגית, חברים טובים ודמויות מוכרות מהבלוגים שלנו. המקום שנבחר היה בר הנביאים החדש בירמיהו.

הבר ממקום בפאתי ירמיהו, בעוד אחת מאותן פינות מקוללות - סופרנו, גרינשפאן, זוהארה.... הרשימה ארוכה ובטח פספסתי כמה מקומות. כל אחד מהמקומות הנ"ל נפתח, דשדש ונסגר חיש קל. המקום, למי שלא היה באחד מגילגוליו הקודמים, הוא מבנה עם חצר יפה המוקף בגדר אבן גבוהה. הפעם בנו בחצר בר פתוח, בנוסף לבר הקיים כבר בתוך המבנה - ללא ספק צעד חכם לקראת הקיץ. העכברושים חיכו לנו כשהגענו (חוכמה גדולה, הם גרים ממש ליד ואנחנו היינו צריכים לחנות) ותפסו כבר שישיית כסאות על הבר הפנימי, הישג מכובד לכל הדיעות.

בין השאר התיישבנו בפנים כי זה אמור להיות איזור נטול עישון, ואכן בתחילת הערב לא עישנו במקום (חוץ מזוג אחד, והברמנית ביקשה מהם להפסיק) אבל מאוחר יותר כולם התחילו להפריח עשן. זה לא כל כך מפריע לי בדרך כלל, אבל משהו באיוורור שם היה ממש לא מספק (גם היה די חם) והפך להיות די מחניק שם. הברמנית הפכה ללא אפקטיבית ככל שהתמלא... חבל. לפחות שידאגו למיזוג נורמלי אם מעלימים עין מהסיגריות.

המקום, למרות שאינו מגה-בר בנמל או ביד חרוצים, ואפילו לא מנסה להיות כזה, יקר בצורה תמוהה ביותר. בקבוק למברוסקו, שעלה שם עד לא מזמן 130 ש"ח עולה שם היום 180 ש"ח! ימים ספורים אחר כך הייתי בשגב אקספרס (ביקורת בקרוב) ושם בקבוק דומה עולה 95 ש"ח בלבד, ואיש לא חושד בשגב שהוא מתמחר משהו בהפסד. 200% משגב? לזה בהחלט צריך תעוזה. אני שואל את עצמי אם מישהו יזמין שם בקבוק אי פעם... בירות תומחרו בצורה סבירה לעומת זאת, ואפילו יש להם מכבי מהחבית (!), אז יצא שכולנו שתינו בירה (חוץ ממרטיני לעכברושית) ונשנשנו קצת כרובית מאכזבת ברוטב צ'ילי לא ברור (הערה - העכברוש ביקש לציין שדווקא האוכל טוב שם, וסתם נפלנו על הכרובית. מקבל).

לסיכום: המקום מעוצב יפה, ולבר החיצוני אני צופה הצלחה גדולה בקיץ המתרגש עלינו. בפנים יפה ונעים, אבל בעיות איוורור+עישון=צרות, אז קחו בחשבון. הכמלצה שלי - תתמקדו בבירה קרה בחוץ, ותמנעו מיין ואוכל בפנים, זה יהיה עדיף לכולם.

תמכו במאמר בלדוג

הקייטנה של הלנה

היה פאב ותיק מאוד בעיר, בשם פאב הכרכרה. הוא נראה בדיוק כמו שאתם מדמיינים - הרבה עץ, פעמון מעל הבר, צ'יפס וצלוחיות בייגל'ה. הפאב היה ממוקם בקומת הקרקע של מלון ותיק ברחוב הירקון ואולם בימים האחרונים הוא עבר מהפך קל. מסתבר שהבניין כולו מועד להריסה (עוד 145 יום, נכון לכתיבת שורות אלו) ובזמן שנותר עד לסוף המר השתלטה עליו חבורת ההלנה ופתחה במקם את "הקייטנה של הלנה". המקום נפתח רשמית ביום חמישי (9.4.09) אבל קפצתי לביקור בתקופת ההרצה.

אני מודה שציפיתי לשיפוץ יותר רציני, אבל המקום נשאר בדיוק כשהיה, והשינוי היחידי בתפאורה הוא כיסוי השלט המקורי בשלט עם שם המקום החדש ואיורים של פולסואגן מיקרובוס (בתמונה, על רקע מדבר אמריקאי כהומאז' לשם המקורי), ללא ספק אחד מכלי הרכב הגאוניים ביותר שיוצרו אי פעם. שינוי נוסף הוא שהצוות, חלקו מיובא ממקומות אחרים, חלקו נראה כאילו תמיד נכח במקום, מתהדר בחולצות "מדריך", כי הרי בקייטנה מדובר.

במידה מסויימת אפשר להסתכל על המקום כניסוי - האם העובדה שמקום מופעל על ידי צעירים מקושרים תגרום להצלחתו גם אם לא משנים את המקום מבחינת עיצוב? תקדים קפה מרסנד אומר שכן, והגיע הזמן לבחון את העניין גם בסצנת הברים. למרות זאת, אני חושב שחלק מהעניין הוא הזמן הקצוב שנותר למקום, כי אני לא מאמין שכל עסק ה"הפוך על הפוך" באמת יכול להחזיק יותר מדי זמן - בסופו של דבר נמאס לאנשים שהדבר היחיד שמגניב במקום הוא העובדה שהוא לא מגניב בעליל.

המוזיקה מאוד אקלקטית - מאייטיז לשוטי הנבואה, מגאנז נ' רוזס למבחר להיטים מזרחיים, אבל הדגש הוא על מוזיקה כיפית שמקפיצה את הקהל - בקייטנה באים להינות עם צ'ייסר של ערק, לא להרהר במשמעות החיים עם כוס סינגל מאלט. ובאמת, כשהגענו נראה היה שכולם מאוד נהנים - מוחאים בכפיים, רוקעים ברגליים, רוקדים ומסלסלים ביחד עם המוזיקה - עד ששמתי לב שבעצם זה בעיקר היה השולחן שלנו... כל השאר שמרו על ארשת מעט רצינית יותר. מכיוון שכך, זכינו לתשומת לב הצוות ולפינוקים במכביר (שלושה סיבובים של צ'ייסרים פלוס סופלה שוקולד על חשבון הבית) וביחוד לליווי צמוד של רותי - אשה שהפכה לאגדה עוד בחייה. רותי, יורדת ותיקה שחזרה והפכה לעולה חדשה, היא מה שניתן לכנות "טיפוס" - רוקדת, צוחקת, מתחברת לכל שולחן, שולחת את המלצרים עם מגש צ'ייסרים, תופסת אותך ביד ולוקחת אותך לרקוד, מתפקדת כאחראית המורל של המקום ואחראית לכל הווייב במקום (בדף הבר באתר ניתן לראות שהיא כבר מוזכרת כמה פעמים...) - אין לי ספק שהיא נושאת את המקום על כתפיה, ואם היא תבוא ללא מצב רוח ערב אחד, המצב יהיה רע ומר. מזל שזה כנראה לא אפשרי - מדובר בפצצת אנרגיה אנושית.

מבחינת מזון, התפריט נראה כאילו עבר מתיחת פנים קלה, אבל עדיין נשאר בתחום המאזטים (טחינה, חצילים, ירקות כבושים) וההמבורגר/שניצלונים - כאן לא תמצאו פטריות ממולאות בגבינת עיזים וגם לא שיפודי יקיטורי. המאזטים מתומחרים לא רע (11 שקל לצלוחית, 14 ש"ח ללחם מרוקאי), העיקריות באיזור ה- 45-44 ש"ח, והשתייה לא כל כך זולה, בניגוד למצופה מהדקור (26 ש"ח לחצי גולדסטאר, 37 ש"ח לג'יימסון).

למרות שאת עיקר הרעש והבלאגן אנחנו סיפקנו לבדנו, אני מאמין שיש למקום פוטנציאל להפוך לבית חם לערבים פרועים למדי אחרי הפתיחה הרשמית ואחרי שאנשים יתרגלו קצת לקונספט - נאמר תוך שבועיים שלושה. אני אחזור אז כדי לספק חוות דעת נוספת.

לסיכום: בר וותיק עם מתיחת פנים מינימלית, מוזיקה אקלקטית ושמחה, צוות הווי ובידור של אישה אחת שידאג שתשמחו - על אפכם וחמתכם, אווירה מעושנת למדי, מחירים לא זולים אבל עם הרבה פינוקים. עוד 145 יום למנאייק.

תמכו במאמר בלדוג

פתיחות

מבזק עדכונים קצרצר -

לה צ'אמפה דל מאר, האחות הקטנה של מאורת הקאווה החביבה על כולנו בנחלת בנימין נפתחת היום ברח' הארבעה.

נאחל למקום בהצלחה, ונקווה שלא יקרה מה שקרה בזמנו ללבנטיני, שהפך ממקום קסום וייחודי בנווה צדק לתפלצת עסקיות משעממת בארץ המשרדים.

הקיטנה של הלנה, מקום חדש של חבורת ההלנה המיתולוגית, נפתח להרצה בירקון 216. עוד אין לי מושג על מה מדובר (מלבד העובדה שזה בר, מן הסתם), אבל צפו לביקורת ממש בקרוב.

תמכו במאמר בלדוג

שששש...

מכניקר היה בנמל בשלישי בערב. קורה גם לטובים ביותר - היה לו ערב חברה, והוא שמע הרצאה של אריק זאבי. אז קבענו שאני אצטרף אליו אחר כך לאיזה דרניק זריז. אבל מה? מישהו כנראה החליט לסגור את הנמל, ובזמען שאני מעפיל צפונה בקו 4, מכניקר עבר מבר לבר (תל אביבה, טיימס סקוור, אפטאון...) וכולם היו סגורים. רק הליהמן ברדרס היה פתוח, אבל הכניסו רק מוזמנים (כאילו שרצינו להכנס). מה נעשה? הלכנו לירמיהו. הרוזה היה ריק לחלוטין ורק בבר הספריה החדש היו אנשים. בר הספריה הוא תוספת חדשה למובינג, בית הקפה המצליח והמפורסם. בקומה השנייה שלו יש ספריית DVD, אבל כנראה שתעשיית ההורדות פוגעת בהם כי הם החליטו לפתוח בר קטן בקומה השנייה (בנוסף לספרייה, לא במקומה). מאחר וכבר היינו בשכונה, ומאורת העכברוש הייתה מעבר לפינה, הרמנו טלפון למכרסם הגדול והוא הצטרף אלינו. אחר כך קפצה גם חברתי היקרה להופעת אורח קצרצרה.
בחירת כוסות בירה מעניינת יש להם - אין שלישים או חצאים, רק פיינטים וליטרים. בונוס- המחירים יותר משפויים. בונוס שני - צ'יפס מתובל ונהדר, שנבלע עד תום תוך שניות והוזמן שוב.
מעשנים בבר, אבל לא באיזור השולחנות, כי הם בין מדפי הספריה ולא רוצים שיעשנו על לקוחות הספריה שלא באו לבר (כלומר, אשכרה באו לקחת סרט). קצת מטופש, כי אין שום הפרדה, אבל ניחא. מכניקר ואני קמנו ונשענו על הבר כדי לעשן (לא היו כסאות פנוים). הברמן / מלצר בא ואמר שמאחר והפינה לידה עמדנו שייכת טכנית לספרייה ולא לבר, כבר עדיף שנעשן ליד השולחן ולא שם, ונתן לנו אישור מיוחד. מאפרה? קחו מהשולחן ההוא. אז רגע.. מעשנים שם או לא? תעלומה לדורות הבאים.
בעוד שהצוות במובינג תמיד מקצועי, אדיב ומנומס, הוא אף פעם לא היה ממש נחמד, ממש כמו בשיין. כנראה תופעה כזו של מקומות מאוד מצליחים - כל כך הרבה לקוחות שהמלצריות נשחקות ומאבדות את הרצון לחייך. הפעם, לעומת זאת, ממש היו חביבים אלינו. כנראה שסינדרום המקום החדש עובד גם כשמדובר בהרחבה למקום חדש.

לסיכום: מקום שכונתי, שקט ואינטימי. אבל הקהל השכונתי הנאמן הוא זה שדואג שהמקום יהיה מלא גם כשכל המקומות האחרים באיזור מתים. מחירים זולים, צ'יפס מצויין. מעשנים על הבר.

תמכו במאמר בלדוג

223 (וכמה פילים)

הסטרטאפיסט הגיע מגרמניה לביקור, והשמחה גדולה. לרגל הביקור נפגשנו בשישי בערב לארוחה קלה בברבוניה (לצערי הבר היה סגור אז אכלנו ממול במסעדה), ולאחריה קבענו להפגש עם מכניקר וזוגתו היקרה ב- 223.

לדיזנגוף 223 יש היסטוריה מפוארת - פעם שכן שם הזיגל, מוסד פיקאפ מיתולוגי שאירח, לפי האגדות, גם שוטרים וזונות בין משמרות (היה פה שמח פעם). אחרי שנים ארוכות של פעילות המקום נסגר, ונפתח מחדש בתור "לוי בר" לתקופה כה קצרה שלא הספקתי לבקר בו. העכברוש, שגר קרוב יחסית, כתב עליו פה. כנראה שהחברים של לוי לא שילמו לו על הדרינקים בסוף.
עכשיו חוזרת עטרה ליושנה, ובמקום נפתח מקום חדש ואיכותי שלא מבייש את המסורת (אם כי הוא ממש לא פיקאפ סליזי. כנראה שהזונות יצטרכו למצוא מקום אחר..) ושמו, כמה יצירתי, 223.

העכברוש וזוגתו דיווחו על המקום מספר פעמים (פה, פה ופה, ופיונית הקסם כתבה גם כן) ובכל פעם היללו ושיבחו, ואני מאוד שמחתי לגלות שהמקום באמת מצויין. אני והגרמני הגענו ראשונים ונתקלנו בשומר מבוגר לבוש חליפה, העומד בפתח מבואת הכניסה שהיא גם חדש העישון של הבר (מקפידים לשם שינוי על חוק העישון). בכניסה פגשנו באחת המלצריות שהמליצה לנו לשבת על הבר ועזרה לנו לארגן את ארבעת המקומות האחרונים שהיו פנויים.
בזמן שחיכינו למכניקרים כבר הספקנו להתידד עם הברמנית (שאחר כך הוחלפה בברמן שהיה אפילו יותר ידידותי), לבושה במדי המקום - שלייקס. ב- 223 יש תפריט קוקטיילים מושקע ביותר עם וריאציות מקומיות על קוקטיילים קלאסיים, כולם ב- 33 ש"ח - מחיר הוגן ביותר. התלבטנו מעט בין האופציות המפתות אבל רמיזה קלה מהברמנית לגבי האוריינטציה המינית הנתפסת שלנו החזירה אותנו מהר לבירה וצ'ייסר (הערה בעניין גם אצל הפיונית, למעלה). המכניקרים הגיעו, הוא יישר איתנו קו, היא התפרעה ודגמה שני קוקטיילים - סמאש תותים ומרטיני רימונים, שניהם מצויינים ומוכנים על הבר מולנו (מינוס - הותז עלי קצת). הברמן, איציק, קשר איתנו קשרי ידידות תוך דקות מספר, וכבר הוזמנו לבוא לאכול ממולאים אצל אמא שלו...
כולנו היינו אחרי ארוחה (מי בברבוניה ומי אצל ההורים) אז לא טעמנו כלום, אבל בהחלט נראה מבטיח (יש להם אפילו מנת ברבוניות), ובכלל המקום הזה הוא שיחוק רציני - עיצוב נאה, שתייה מושקעת וצוות מקצועי ומאוד ידידותי הופכים את המקום לשכונתי האולטימטיבי. תוסיפו לזה פינת מרווחת ונוחה ואויר נקי בפנים - מעולה.


לסיכום: בר שכונתי משודרג, נעים, ידידותי ובכלל מעולה. המקום קטן, אז כדאי להתייצב מוקדם, בייחוד אם רוצים מקום על הבר. לא מעשנים בפנים, חדר עישון מסודר בכניסה. אין חניה באיזור! ממליץ להגיע במונית או קו 5.

לאחר הביקור ב- 223 סחבתי את החבר'ה ל- 70 פילים (פוסט הבא כאן) בבוגרשוב, ועל כך ברשומת ההמשך...

תמכו במאמר בלדוג

רוסטיקו בזל - הטרילוגיה האיטלקית (חלק 2)

(זהו חלק שני של הטרילוגיה האיטלקית. לחלק הראשון, לחלק השלישי).

יום לפני הביקור בבליני (הטרילוגיה האיטלקית, חלק 1) ביקרתי ברוסטיקו בבזל לארוחת ערב רומנטית. מעולם לא ביקרתי ברוסטיקו ברוטשילד, למרות שאני גר די קרוב למקום, אבל לאחר שהסניף בבזל נפתח הסתקרנתי מאוד, בייחוד בגלל העיצוב המושך של איזור הבר במסעדה. למרות זאת, כאשר התקשרתי להזמין מקום, המארחת אמרה לי שהרבה יותר נעים לשבת במרפסת המקורה, למרות שאין לי כל כך מושג למה - מרפסת מקורה סטנדרטית, עם אקוסטיקה בינונית במקרה הטוב, שיכלה להיות חלק מכל מסעדה או בית קפה בעיר.
לפתיחה הזמנו מנת אנטיפסטי, ולעיקריות פיצה ופסטה בולונז. אומנם זוגתי רצתה מנת בשר בתחילה, אבל מאחר והתפריט התמקד בפסטות ופיצות, והציע בנוסף שתי מנות בשר, שתי מנת דגים ושתי מנות פירות ים, החלטנו להתמקד בפורטה.
מנת האנטיפסטי היתה טובה, אם כי יוצאת דופן - הירקות מוגשים מוקרמים בגבינה ומכוסים ברוטב בשמל - מעולם לא נתקלתי במנה מוגשת כך. אני לא אומר שזה לא היה טעים, זה פשוט היה קצת מוזר (יש לומר שהדבר צויין בבירור בתפריט). הפיצה והפסטה היו טובות, אם כי שום דבר לא מסעיר במיוחד.
השירות ברוסטיקו מלא בכוונות טובות, אבל נראה כאילו לקחו צוות של בתי קפה (כלומר, רגיל לשירות א-פורמלי) ועשו לו שיעור עיוני מזורז ב"איך להיות מלצר במסעדה". הזמנו בקבוק למברוסקו יחד עם הארוחה, ולאחר שהמלצרית מזגה לכוסותינו היא השאירה אותו על השולחן והלכה. שתי שניות אחר כך היא חזרה, הניחה את פקק השעם על השולחן ונעלמה שוב. אחרי דקה היא חזרה שוב עם שמפנייר, והכניסה את הבקבוק לתוכו. היא שכחה כמובן לעטוף אותו במפית, וכך כל מזיגה נוספת הפכה בעבורי למבצע קטן, בו אני מנסה למלא כוס בלי לטפטף על כל השולחן. לקראת סוף הארוחה הגיחה המלצרית, הוציאה את הבקבוק כדי לבדוק אם התרוקן, לקחה אותו (היא כן טפטפה) ונעלמה. אחרי עשר שניות היא חזרה ולקחה את השמפנייר, כי באמת לא היה לנו מה לעשות איתו. עדיין, אני מניח שזה יותר טוב מצוות אפאטי ומתעלם. לפחות ברוסטיקו החבר'ה מאוד משתדלים וחיוביים.
קינחנו בטירמיסו המתבקש (שהיה לא רע בכלל) ויצאנו לנו, שמחים וטובי לב (בכל זאת, בקבוק למברוסקו) לעבר השכן.

שורה תחתונה: מקום נחמד וסימפטי מאוד, למרות שללא ספק צריך עוד ליטוש קל בחזית השירות. מנות גדולות מאוד, ובהחלט מקבלים תמורה בעד הכסף, למרות שאין מה לצפות להברקות קולינריות יוצאות דופן.

תמכו במאמר בלדוג

הרצות ופתיחות...

שיטוט אקראי ברחובות תל אביב ושיחות עם מארחות הניב כמה עדכונים -
בבזל, נפתח להרצה סניף חדש לרוסטיקו, בינתיים למוזמנים בלבד (חברים של הבעלים וכו'). אמנם נבצר ממני להכנס, אבל המקום (וביחוד הבר) נראה מזמין מאוד.
ברוטשילד, גם רוטשילד'ס קיטצ'ן שהוזכר פה בשבוע שעבר נפתח להרצה, שוב למוזמנים בלבד (למה אני אף פעם לא מוזמן?!), וגם שם נראה מבטיח מאוד. המקום היה מלא כמעט לחלוטין (הרבה חברים לבעלים...) ונראה שיש במקום אוירה טובה. שני המקומות (הרוסטיקו ורוטשילד'ס קיטצ'ן) יפתחו לקהל הרחב בשבוע הבא, אז חכו לביקורת, לפחות מרוטשילד (בזל זה כל כך רחוק...).
בנוסף, נפתח הסניף החדש של טוני וספה בסוף רוטשילד. הפעם נראה שהסניף ממש פתוח, בלי שטיקים ועניינים :)

תמכו במאמר בלדוג