הקייטנה של הלנה

היה פאב ותיק מאוד בעיר, בשם פאב הכרכרה. הוא נראה בדיוק כמו שאתם מדמיינים - הרבה עץ, פעמון מעל הבר, צ'יפס וצלוחיות בייגל'ה. הפאב היה ממוקם בקומת הקרקע של מלון ותיק ברחוב הירקון ואולם בימים האחרונים הוא עבר מהפך קל. מסתבר שהבניין כולו מועד להריסה (עוד 145 יום, נכון לכתיבת שורות אלו) ובזמן שנותר עד לסוף המר השתלטה עליו חבורת ההלנה ופתחה במקם את "הקייטנה של הלנה". המקום נפתח רשמית ביום חמישי (9.4.09) אבל קפצתי לביקור בתקופת ההרצה.

אני מודה שציפיתי לשיפוץ יותר רציני, אבל המקום נשאר בדיוק כשהיה, והשינוי היחידי בתפאורה הוא כיסוי השלט המקורי בשלט עם שם המקום החדש ואיורים של פולסואגן מיקרובוס (בתמונה, על רקע מדבר אמריקאי כהומאז' לשם המקורי), ללא ספק אחד מכלי הרכב הגאוניים ביותר שיוצרו אי פעם. שינוי נוסף הוא שהצוות, חלקו מיובא ממקומות אחרים, חלקו נראה כאילו תמיד נכח במקום, מתהדר בחולצות "מדריך", כי הרי בקייטנה מדובר.

במידה מסויימת אפשר להסתכל על המקום כניסוי - האם העובדה שמקום מופעל על ידי צעירים מקושרים תגרום להצלחתו גם אם לא משנים את המקום מבחינת עיצוב? תקדים קפה מרסנד אומר שכן, והגיע הזמן לבחון את העניין גם בסצנת הברים. למרות זאת, אני חושב שחלק מהעניין הוא הזמן הקצוב שנותר למקום, כי אני לא מאמין שכל עסק ה"הפוך על הפוך" באמת יכול להחזיק יותר מדי זמן - בסופו של דבר נמאס לאנשים שהדבר היחיד שמגניב במקום הוא העובדה שהוא לא מגניב בעליל.

המוזיקה מאוד אקלקטית - מאייטיז לשוטי הנבואה, מגאנז נ' רוזס למבחר להיטים מזרחיים, אבל הדגש הוא על מוזיקה כיפית שמקפיצה את הקהל - בקייטנה באים להינות עם צ'ייסר של ערק, לא להרהר במשמעות החיים עם כוס סינגל מאלט. ובאמת, כשהגענו נראה היה שכולם מאוד נהנים - מוחאים בכפיים, רוקעים ברגליים, רוקדים ומסלסלים ביחד עם המוזיקה - עד ששמתי לב שבעצם זה בעיקר היה השולחן שלנו... כל השאר שמרו על ארשת מעט רצינית יותר. מכיוון שכך, זכינו לתשומת לב הצוות ולפינוקים במכביר (שלושה סיבובים של צ'ייסרים פלוס סופלה שוקולד על חשבון הבית) וביחוד לליווי צמוד של רותי - אשה שהפכה לאגדה עוד בחייה. רותי, יורדת ותיקה שחזרה והפכה לעולה חדשה, היא מה שניתן לכנות "טיפוס" - רוקדת, צוחקת, מתחברת לכל שולחן, שולחת את המלצרים עם מגש צ'ייסרים, תופסת אותך ביד ולוקחת אותך לרקוד, מתפקדת כאחראית המורל של המקום ואחראית לכל הווייב במקום (בדף הבר באתר ניתן לראות שהיא כבר מוזכרת כמה פעמים...) - אין לי ספק שהיא נושאת את המקום על כתפיה, ואם היא תבוא ללא מצב רוח ערב אחד, המצב יהיה רע ומר. מזל שזה כנראה לא אפשרי - מדובר בפצצת אנרגיה אנושית.

מבחינת מזון, התפריט נראה כאילו עבר מתיחת פנים קלה, אבל עדיין נשאר בתחום המאזטים (טחינה, חצילים, ירקות כבושים) וההמבורגר/שניצלונים - כאן לא תמצאו פטריות ממולאות בגבינת עיזים וגם לא שיפודי יקיטורי. המאזטים מתומחרים לא רע (11 שקל לצלוחית, 14 ש"ח ללחם מרוקאי), העיקריות באיזור ה- 45-44 ש"ח, והשתייה לא כל כך זולה, בניגוד למצופה מהדקור (26 ש"ח לחצי גולדסטאר, 37 ש"ח לג'יימסון).

למרות שאת עיקר הרעש והבלאגן אנחנו סיפקנו לבדנו, אני מאמין שיש למקום פוטנציאל להפוך לבית חם לערבים פרועים למדי אחרי הפתיחה הרשמית ואחרי שאנשים יתרגלו קצת לקונספט - נאמר תוך שבועיים שלושה. אני אחזור אז כדי לספק חוות דעת נוספת.

לסיכום: בר וותיק עם מתיחת פנים מינימלית, מוזיקה אקלקטית ושמחה, צוות הווי ובידור של אישה אחת שידאג שתשמחו - על אפכם וחמתכם, אווירה מעושנת למדי, מחירים לא זולים אבל עם הרבה פינוקים. עוד 145 יום למנאייק.

תמכו במאמר בלדוג

הסלונה שוב פתוחה

לאחר שסגרו את הבר הותיק והמוערך, סלונה, הצליחו להפוך את רוע הגזירה, והבעלים הפיצו מייל שחוגג את הבשורה המוערכת.
לכן, אני מביא דברים בשם אומרם (נשלח מעט לפני פורים, אז זה קצת באיחור, אבל עדיין) -

שלום לכולם

בשמחה ובששון אנחנו גאים להודיע שהסלונה נפתח שוב לרווחה. הרבה בזכותכם ובזכות אלפי תגובות ומכתבים שהגיעו לערייה ותמיכה מחבקת מצד לא מעט אנשים. למיטיבי הקריאה מצורפות מספר מילות תודה נרגשות בהמשך.

ברוח החג הבא עלינו לטובה ולאור חג החירות הממשמש ובא החלטנו לחגוג את הפתיחה המחודשת בשבוע של משתה פורים, במהלכו נוריד מחירי אלכוהול נבחרים, נפנק בצ'ייסרים ביד רחבה ובזרוע נטויה ונחגוג את הנצחון של כולנו.

דבר ראשון, מסיבת פורים: היום, יום שני, נחגוג את מסיבת הפורים המסרותית שלנו, והפעם במתוכנת סופר אותנטית של משתה פורים כמו שכתוב במגילה, עם אחשורוש ושתי וכל החברה.על עמדת ה- DJ יחברו שוב ארז צוק רמון והדס אוורבוך ואחרי מה שהלך כאן בשנה שעברה, נראה לי שממש אין צורך להכביר במילים.

כניסה כמובן בחינם, אתם יכולים לבוא כבר ב- 2100...

כמו כן, נשמח אם תמצאו לנכון להפיץ את דבר הפתיחה המחודשת ברבים, כדי שלא נשב לבד, בחושך עצובים.

ואם הגעתם עד פה, עכשיו מספר מילים:

אז הנה אנחנו שוב פתוחים.

זה מאותם רגעים, שנדמה שחלף זמן רב בד ובד עם התחושה שהכל קרה אתמול.

השער נפתח, השנדליפה שבה לפזר אור מחמיא על הספות הישנות, הבר מתמלא חזרה בבקבוקים, הצוות שב מן הכפור של חיי האבטלה והמוסיקה שוב נחרטת כפסקול של אין ספור דייטים, ימי הולדת וכו'.

עוד סערה שככה והסלונה בעינה עומדת, דוהרת אל עבר ה-5 שנים!!!

חתיכת תקופה. ההורים שבינכם הספיקו לראות את התינוקות שלהם הופכים לילדים במהלכה, הצעירים שבינינו היו אז ילדים.

כולנו נושאים זכרונות של אי אילו ערבים חסרי רסן, ספוגי אלכוהול ונטולי מחסומים נורמטיבים.

רקדנו על הבר, כך סיפרו לנו ביום למחרת, או איך התעלפנו על הנדנדה בחוץ.

רובנו זוכרים את מסיבת פורים האחרונה, או לפחות שהייתה כזאת, אבל גם את זו שלפניה ולפניה גם.

את חגיגות ימי ההולדת המפנקות.

חלקנו זוכרים את הבנות נחמה פורטות בתמימות מול קהל הולך וגובר, את יוני רכטר על הבמה מול פסנתר כנף ענק, גם את שלומי שבן אחריו ורבים וטובים אחרים שבאו איתכם לתרום, את יעל נעים מנסה חומרים לפני שיצאה לכבוש את העולם,או זוכרים איך אנשים עמדו בשתי שורות לגובה כדי לראות את אסף אבידן ממש שניה לפני ש... מעטים גם זכו לזכור את אהוד בנאי בגיטרה אקוסטית בלי הגברה.

את עשרות התערוכות וארועי התרבות. את A5,שמי שלא מכיר לא יודע על מה הוא מדבר.

אז אם להיות כנים כבר היינו על הרצפה. גמורים, מותשים ומיואשים. עמדנו לוותר.

אבל אז אתם באתם. עם המיילים, הטלפונים של אנשי העיתונות. עם מכתבים לעירייה ובעיקר עם התגובות המדהימות והמרגשות לעצומה, שהחזיקו אותנו בשבועיים האחרונים וחיזקו אותנו לקום ולהלחם על הזכות להמשיך ולהיות החלל שלכם.

ויותר מזה. גם שינתם משהו. כמה מפתיע לגלות שהציבור יכול באמת להשפיע על נבחריו מעבר לאותו יום בודד בקלפי.

אבל אם נשאיר לרגע את הציניות בצד, אותם מכתבים, תגובות וכו' הם אלו שעשו את ההבדל. שריככו איזה לב אולי, או גרמו למשהו שם במגדל השן לחשוב שאולי יש כאן יותר מעוד מקום שהשתכר בו.

כי הסלונה היא הרבה יותר מעוד בר, והרבה יותר ממקום העבודה הנוכחי והזמני שלנו.

הבנו שהיא שלכם בדיוק כמו שהיא שלנו, בזכרונות היפים אבל בעיקר בעתיד, ושיש לנו מחויבות לשמר את זה, למענכם, למען התרבות, למען האומנות ולמען העיר הבלתי מתפשרת הזאת. הבנו שצריך לעשות הכל כדי שישאר פה משהו גם אחרינו.

כי איפה עוד יכול לנחות ברכות ערב כמו הפאצ'ה קוצ'ה לפני שהוא הופך לאחד מארועי האומנות המרגשים שידעה העיר? איפה עוד יכולים גולשים לחגוג את תליית יצירותיהם במסיבת חוף מטורפת? איפה יקריאו שירה או ירקדו סווינג ביום ראשון? איפה ישיקו את הפרוייקט המדהים של A5במסיבות הכי טובות בעיר?

אז עכשיו אנחנו פה. שוב.

במילות התודה האלו אנחנו מתכוונים לחבק את כולכם חיבוק וירטואלי חזק, להחזיר קצת מהאהבה שהרעפתם עלינו.

אבל אנחנו גם פה באמת, בסלונה. כל יום. עם מוסיקה מעט חלשה אמנם( כדי לא להעיר את השד), עדיין לא מרשים לעשן בפנים, ולא מרשים לזוגות לשבת בספות בסופ"ש. עדיין מאבדים קצת סבלנות בשעות הלילה המאוחרות (לנו) ,

אבל מלאי אהבה מתמיד, ומוכנים לחבק, באמת. רק תבואו.

תודה. סלונה.

תמכו במאמר בלדוג