התלבטנו קצת בין המנות, ובסוף בחרנו בשתי ראשונות - פרוסות סלק ביוגורט (32 ש"ח) וצלחת פלפלים קלויים (38 ש"ח) ובשלוש עיקריות - נקניקיות טלה וחצילים (58 ש"ח) ופעמיים פסטה רחבה עם ברווז, ערמונים ופטריות פורצ'יני (72 ש"ח). לראשונות הוספנו לחם ומטבלים, בעלות 18 שקלים.
בזמן ההזמנה המלצרית שלנו המליצה בחום על אחת מהמנות המיוחדות לאותו ערב - פסטת פירות ים. לאחר שבחרנו שלא להזמין אותה, היא המליצה עליה שוב בעודה מסיימת לרשום את ההזמנה. בחיוך, הצעתי שהיא תביא לנו מעט לטעום באיזו צלוחית. "עעעאאלקקקק" היא הפטירה לעברנו והלכה לה. זה בסדר לא להביא לנו דוגמית - לא באמת חשבתי שנקבל אחת - אבל הבעלים כנראה לא הפנימו את משמעות המעבר מבר למסעדה. השירות, אגב יהיה מוטיב חוזר בביקורת זו.
המנות הראשונות היו מוצלחות בסך הכל. מנות מכובדות בגודלן, והלחם היה טעים, גם אם לא הפיל חללים. כרבע שעה לאחר שהוסרו הצלחות משולחננו על ידי מלצר אחר, חזרה המלצרית שלנו ושאלה אם זה בסדר שהיא תזמין מהמטבח את העיקריות. מופתעים במקצת, ענינו בכן החלטי... כשציינו שהם קצת לא מסונכרנים שם, בעמדת המלצרים, היא גלגלה עיניה למעלה בדרמטיות - ואמרה באנחה קורעת לב "אני יודעת, הם מתלמדים". טלי קורה מבין עיניך, יקירתי.
העיקריות הגיעו לבסוף. מנת נקניקיות עבורי, מנת פסטה אחת עבור חברתי היקרה, ועוד מנת פסטה זהה עבור הזוג מהניכר. מנת הנקניקיות היתה בסדר, אבל לא הלהיבה אותי. הנקניקיות דמו קצת למרגז, והיו יבשות מעט. המנה הוגשה עם חצילים וטחינה - מנת בר טובה כדי ללוות את הבירה, אבל לא הייתי בוחר בה כמנה עיקרית בארוחה של ממש - מזל שידעתי שאני אוכל לגנוב קצת מהפסטה.
במנת הפסטה לא היה שום זכר לפטריות פורצ'יני, ולעומת זאת היתה משופעת בארטישוקים. בעיננו זה היה טעים, להם החמיצות היתה לא במקום וביקשו להחליף את המנה. מנהל המשמרת/אחד הבעלים שבדיוק היה ליד שמע את התלונה ומיד לקח את המנה והמלצרית הגיעה לקחת הזמנה חלופית - פילה דניס מושחם (86 ש"ח) נבחר. ראוי לציין שהמנה נלקחה מיד וללא תלונות, מה עוד שמנה זהה נשארה על השולחן ונאכלה עד תום. כשהדג הגיע הם היו כל כך רעבים שלא ניתנה ההזדמנות לצלם תמונה, וחבל - כי זו היתה מנה אסתטית מאוד. היא גם היתה השיחוק האמיתי של הארוחה - הדג היה פריך בחוץ עם טעמים עדינים, ולווה בסיר קטן של פירה מוצלח.
לקינוח, הזמנו סמי פרדו של בננות וריבת חלב, אשר הגיע בצנצנת (בלי כפיות, אשר הגיעו אחר כך, כמובן). הסמי פרדו אכן כוסה בריבת חלב, אך בי נשבעתי שהוא מעולם אפילו לא ראה בננה, ובטח שלא הכיל אחת. במקום הבננות המסתוריות, הוא הכיל עוגיות (אישית, אני בכלל לא מחבב בננות, וכן מחבב עוגיות, אבל שאר שוכני השולחן היו קצת מאוכזבים). הוא כן היה טעים, אבל במקום סמי פרדו הוא היה פרדו לגמרי. לקחנו לנו כמה דקות כדי לתת לפרדו זמן להתבוסס בעצמו, ובינתיים שתיתי מקיאטו חלוש משהו.
כשהמלצרית הביאה לנו את החשבון היא הניחה אותו, הרימה אותו שוב, בדקה אותו ביסודיות והכריזה "כן! הכל בסדר". אך כמו כל אקדח טוב שמופיע במערכה הראשונה, כך גם הופיעה מנת הפסטה השניה שלנו בחשבון. כשקראנו לה שוב והצגנו את הקנה העשן היא קימטה בהפגנתיות את החשבון והלכה אל תוך המסעדה. אחרי יותר מעשר דקות היא חזרה עם חשבון מתוקן ואמרה ש"זה היה קשה". בחיוך, נאלצנו להסכים איתה.
לסיכום: האוכל היה בסך הכל לא רע, גם אם הוא רחוק משלמות. העיצוב נאה מאוד, ובסך הכל המקום בהחלט בעל פוטנציאל להפוך לבר-מסעדה מוצלח, אם רק יטפלו שם בשירות הרשלני. חשוב לי לציין שבסופו של דבר הכל היה בסדר - המנה הוחלפה ללא תלונות וגם לא חוייבנו עליה, ואיש לא התווכח איתנו על העניין - אבל ההתנהלות... איכשהו זה לא היה זה. ממליץ לתת למקום עוד קצת זמן להשתפשף לפני שמביאים לשם מישהו שבאמת חפצים ביקרו.
תמכו במאמר בלדוג
רשומות
