RDBAR - חבלי לידה

לפני זמן מה פתח רונן דברת בלוך את "RDB", מסעדתו החדשה ברחוב מונטיפיורי. זמן קצר לאחר מכן הוא פתח את "RDBAR", בר קטן הצמוד למסעדה.
קפצתי לדרינק שם יחד עם זוג חברי א' וד', יומיים לפני שהזוג עקר לקליפורניה למספר שנים - הזוג נהג לפקוד את מסעדתו של דברת בלוך באילת ולכן התלהבו מהרעיון.
בדומה ל"רפאל" ול"חמארה", הבר מוגדר כאיזור העישון של המסעדה, וכך ניתן לאפר בחופשיות. גם כן כמו בחמארה, האווירה יוקרתית ו"כבדה", כיאה למסעדת יוקרה המכוונת לעשירון העליון, אך בעוד בחמארה העיצוב השולט הוא של בורדל מרוקאי, ה- RDBAR מתהדר בלוק של מועדון ג'נטלמנים בריטי - כורסאות עור כבדות במיוחד... וזהו, בעצם.
התקבלנו על ידי מארחת חיננית במיוחד, שבישרה לנו שאין מקום על הבר אלא רק סביב השולחנות. היא התחילה להסביר שבעוד שעל הבר ניתן להזמין את המנות מהמסעדה, בשולחנות דווקא ניתן להזמין רק מתפריט מצומצם יותר - מוזר מעט, אבל ככה זה. בדרכנו לשולחן הצצנו במסעדה, שהיתה ריקה לחלוטין למרבה הפלא. הוזמנו שלוש בירות (בקבוקים בלבד) ומנת טונה צרובה, שהיתה לא פחות ממדהימה. לפני המנה הגיעה מנת לחם, שכמובן היתה גדולה פי 3 מהמנה עצמה (אבל הטעם כיפר על הכל).
לצערנו, בעוד שהאווירה, האוכל והמחירים משדרים מקצועיות ויוקרתיות, השירות היה חובבני מעט - ניסינו שוב ושוב לתפוס את עיניה של המלצרית (כאמור, היינו השולחן היחיד אותו היא שירתה), הפירורים ממנת הלחם לא נוקו אלא שעה לאחר מכן, כאשר בקבוקי הבירה פונו - המלצרית השתמשה באחת התחתיות כדי להעביר "ויש" אחד ויחיד על השולחן, וגרמה לשתי תוצאות - העיפה את כל הפירורים שהיא תפסה הישר אל השטיח (וקצת אל הארנק שלי, ששכן על הדום קטן ליד השולחן), ויצרה פס דקורטיבי לאורך השולחן מכוסה הפירורים, ברוחב המדוייק של תחתית בירה... הרמנו גבה קולקטיבית, והנחנו שהיא חדשה. או משהו.
המוזיקה, שהתחילה כמיקס גלגלצי משמים בווליום נמוך במיוחד, הפכה למשהו קצת יותר נשכני, וגם הווליום עלה מעט, וגיחה קצרה למסעדה (עדיין ריקה) חשפה את השירותים המושקעים ביותר בעיר - אפטרשייבים יוקרתיים בגברים, מבחר בשמים וקרמים בנשים, אז פשוט סלחנו להם על המלצרית.
שורה תחתונה - האוכל מעולה, האוירה קצת פלצנית מדי, אבל בסך הכל נחמד מאוד (כל עוד אתם לא מצפים לערב סוער במיוחד).

תמכו במאמר בלדוג