סטפן אקספרס בורגר ג'וינט

פוסט מספר 99 - כבוד!

טמיר עורך את דירוג ההמבורגרים הארצי, ועל כן הצטרפתי אליו ואל מעיין לדגימה של הילד החדש בשכונה שלי - הסטפן אקספרס בורגר ג'וינט. בורגר ג'וינט הוא מוסד אמריקני ותיק - לא תואר לו ולא הדר, העובדים חמוצים וסינריהם מוכתמים, וההמבורגרים שלהם פשוט נפלאים (ביקרתי באחד כזה, המסתתר בלובי של מלון מפואר בניו יורק, וזה היה נהדר).

חשקה נפשם של בעלי הסטפן בראון בבורגר ג'וינט שכזה, אחרי ששמו לב שרוב הסועדים מסתפקים במנות הפשוטות של המסעדה - המבורגר, קבבים, נקניקיות. המקום מעוצב לפי הקו של שתי המסעדות-אחיות - הסטפן בראון והרדיו רוסקו - פוסטרים ועטיפות תקליטים ישנים שעברו צביעה בצבעים עמוקים וחזקים. במסעדה המהירה התפרעו קצת יותר עם הצבעים, אבל התוצאה דווקא משובבת נפש ומלאת הומור.

בתפריט - המבורגר בקר וקבב טלה (38 ש"ח), נקניקיות והמבורגר הודו (34 ש"ח), ובקרוב יתחילו גם ארוחות בוקר. הנקניקיות והקבב מוגשים בפיתה עם טחינה - מצד אחד, הטחינה של סטפן בראון מעולה. מצד שני, נקניקיות בפיתה, קצת מזנון דרכים, לא?

שני הלצים קיבלו את פני והודיעו לי שאני נבחרתי לדגום את המבורגר ההודו, בעוד שניהם יאכלו את גרסת הבקר. לא הצליח להם - לטובת בלוטות הטעם שלי נאלצים קוראי הבלוג היקרים (הי אמא) להסתפק במידע רק על המבורגר אחד ויחיד. לא הודו, לא קבב ולא נקניקיות.

עובדי המזנון לקחו את הזמנותינו (שלוש פעמים המבורגר עם צ'יפס) מבלי לשאול לגבי מידת עשייה. בדיעבד הסתבר שזה מדיום-וול, סביר - אבל תמיד עדיף לשאול. טמיר ביקש את שלו בלי קטשופ ומיונז אלא עם רוטב חריף, וכמובן שקיבל עם קטשופ ומיונז ובלי רוטב חריף, וכך הושלכה קציצתו אל הפלנצ'ה בזמן שלחמניה חדשה הועלתה מן האוב. תוצאה - ההמבורגר שלו התייבש עד מאוד, וטמיר לא רצה בו עוד. בזמן שהכינו לו אחד חדש, אני ומעיין חיסלנו את שלנו. הקציצות דקות למדי, ולמרות שהבשר טעים כל צורת ההגשה קרובה יותר מדי למקדונלד'ס וחבר מרעיו. אני, במקומם, הייתי הולך על שיטת ההגשה המקורית של הדיינרים - המבורגר וצ'יפס בסלסלה, במקום בכוסית הקרטון המטופשת. ככה, הם גם היו נמנעים מכלים שבירים ויקרים, אבל גם מבדלים את עצמם מהתחתית ועל הדרך מרוויחים "קטע אותנטי", רק שלהם.

אם טמיר לא היה מעכב אותנו עם הפרפקציוניזם שלו, היינו מחסלים את הכל די מהר - זה לא מקום לשבת, אלא מקום לארוחות זריזות. כשההמבורגר שלו הגיע, הוא אכל אותו במהירות, המהם לעצמו ולנו על כל מיני מאפיינים של ההמבורגר, שהדיוט כמוני לא מבין בהם (מידת היובש, כמה הוא תובל ועוד ועוד - תקראו על זה כאן ונסגור עניין).

אחרי שסיימנו כולנו, המשכנו לבירה בנחלת בנימין, ובין לבין דסקסנו מיזם חדש ובעל פוטנציאל (רמז - קשור ל"שמנמנ.ים" שהוספו לכותרת) - עליו ארחיב בפוסט המאה, הבא עלינו לטובה.

כרגיל, תודה ענקית לטמיר מהבלוג "דינר ראש" על התמונות המעולות.

תמכו במאמר בלדוג

Wolfgang Chef Burger

בעודנו חוזרים מהים בשישי אחר הצהריים, תקף את ת' חברי רעב. מאחר ובדיוק קיבלתי טיפ ממכרסם מסויים שנפתח סוף סוף המקום שהחליף את הקפיטריה המיתולוגית בלילינבלום פינת נחלת בניימין, נצלנו את ההזדמנות והלכנו לבדוק אותם.
מצאנו את וולפגנג שף בורגר. אז מה זה בדיוק שף-בורגר? תדמיינו שילוב בין מג'יק בורגר לבראסרי, נניח.
מג'יק בורגר - התפריט כולל אך ורק המבורגרים (וסוטה רק לכיוון המבורגר צמחוני וחזה עוף על הגריל, שמוגש גם כן בלחמניה), המנות מוגשות על מגש אה-לה-מק'דונלדס והגריל ממוקם בתוך הבר הדומיננטי, כך שניתן להשגיח על הגרילר.
בראסרי - צמד הטבחים/ברמנים (לא ראינו מלצרים, אולי בגלל השעה החלשה) לבושים בחלוק לבן מצוחצח שהזכיר מאוד את המדים בבראסרי, המגשים עשויים ממתכת והצ'יפס מוגש עטוף נייר בתוך כלי אלומיניום. התוצאה הסופית מאוד אלגנטית, עם קריצה הומוריסטית.
מאחר וגם ת' וגם אני ביקרנו בחדר הכושר באותו יום, הרעיון של המבורגר שמנוני (גם אם איכותי) נראה לנו קצת לא לעניין. אז הלכנו על חזה עוף בגריל, על לחמנייה מחיטה מלאה וסלט ירוק. אז בעצם אין לנו מושג איך הצ'יפס או ההמבורגר :) אבל שני חבר'ה ששהו במקום באותו זמן הזמינו המבורגרים, והם נראו מצויינים. גם חזה העוף היה טוב מאוד, והושרה במרינדה טעימה במיוחד.
נוסיף לזה את העובדה שהגריל-מן קירצף באובססיביות את הגריל אחרי כל קציצה וסינן ללא הרף את השמן בצ'יפסר, ונראה לי שאפשר בהחלט להסכים שמדובר במקום חיובי בהחלט.
מבחינת מחירים, המקום סביר בהחלט - המבורגר בסיסי של 200 גר' יעלה 34 ש"ח, צ'יפס בתוספת של 12 ש"ח, וארוחה (המבורגר-צ'יפס-שתייה) ב- 49 ש"ח. מסתמן בהחלט כחלופה ראוייה למי שרוצה לטרוף קצת בשר, אבל הקהל במוזס כבר קצת קטן עליו.

תמכו במאמר בלדוג