‏הצגת רשומות עם תוויות נוה צדק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נוה צדק. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 7 בדצמבר 2008

בליני - הטרילוגיה האיטלקית (חלק 1)

(זהו חלק ראשון של הטרילוגיה האיטלקית. לחלק השני, לחלק השלישי).

ביום ה' האחרון, זוג הלונדונרים הגיע לביקור מולדת. לצורך חימום מנועים ומפגש נשיקות וחיבוקים עם החבורה המורחבת (9 נוכחים בסה"כ) חיפשנו מקום מתאים לארוחת צהריים ביום שישי. הלונדונרים, מכיוון ששהותם בלונדון הרגילה אותם ל"התנהגות צרכנית נבונה" (הם תמיד היו קמצנים, כשחושבים על זה) רצו ללכת למסעדה שיש בה עסקית גם ביום שישי. מכיוון שאת מספר המקומות אשר עונים על הקריטריון הנ"ל אפשר לספור על יד אחת (שלא לומר על אצבע אחת) הפור נפל, כמו תמיד, על ה"בליני". אני ושאר החבורה המקומית ניסינו להטות את הכף לכיוון משהו אחר אבל השילוב של שפע החנייה, הקלילות של המקום והמיקום בנווה צדק הכריעו אותנו.

אחרי איחורים אופנתיים שנעו בין חצי שעה לשעה, נשיקות וחיבוקים, התחלנו בארוחה.

דיל העסקית מומלץ מאוד - משלמים על העיקרית ומקבלים ראשונה או קינוח, ושתייה קרה או חמה, ובנוסף מקבלים לשולחן פרוסות קלויות של לחם זיתים ועגבניות מיובשות בליווי שמן זית ובלסמי. צ'ופר נוסף - כוסות קטנות של קוקטייל הבית, הרי הוא הבליני. לאחר הטעימות הזמנתי עוד שתי כוסות בליני ובתגובה המלצר הביא לי עוד שתי טעימות. שתינו גם אותן, אבל לאחר שהבהרנו את הטעות קיבלנו שתי כוסות ענק עם הקוקטייל הטעים - מומלץ ביותר ליום חורף שמשי. הנקודה היא שהם לחיצים - כנראה שאפשר היה להמשיך לחיות טוב מאוד על הדוגמיות :)
כמעט תמיד אני בוחר במזנון האנטיפסטי העשיר כמנת הפתיחה (מנה אשר יכולה לעמוד כארוחה בפני עצמה). המנות העיקריות בסיסיות למדי - פסטה מסוגים שונים, כמה מנות בשריות, כמה מנות דגים / פירות ים, אבל ההיצע מספיק לכל חיך וסגנון. אני לא בטוח שהמנות היו זוכות לתשבוחות על מקוריותן וכו' אבל הן טעימות ונדיבות.

הקינוחים טעימים למדי אבל במידה ורוצים לחלץ איברים אחרי הארוחה - יש אלטרנטיביות: גלידת סבתא בקצה השני של הרחבה או טרטופו ברח' שבזי.

שורה תחתונה: אחד הדילים השווים העיר. מתאים במיוחד לפורומים רחבים יותר ו/או אורחים מחו"ל (להשוויץ קצת בנווה צדק) ובימים שמשיים - אפשר לשבת במרפסת (מקורה בחורף) או ממש ברחבת סוזן דלל.

לקוראים: מוזמנים להחכים אותי בעוד מקומות בהם יש עסקיות בצהריי שישי - כמה כבר אפשר ללכת לבליני?

תמכו במאמר בלדוג

יום חמישי, 18 בספטמבר 2008

גם אני רוצה להיות גרוזיני


שיחת הטלפון העירה אותי מנמנום קל. "אני אעשה את זה קצר - אני לוקח שתי תאומות הולנדיות לאכול סושי בנווה צדק. אתה בא?". נו, טוב.
ת' חנה לידי וצעדנו בזריזות לאוקינאווה. חיכינו קצת לפסיכולוגית, החברה שלו, שבאה עם התאומות המבקרות בארץ לרגל חתונה. הסושי היה לא רע בכלל, ובסוף הארוחה הצטרפו אלינו עוד שניים - ל', חברה של הפסיכולוגית, ור', ספק איש קבע ותיק, ספק אזרח טרי במיוחד (שלטונות הצבא, כך נראה, עוד חלוקים בדיעותיהם).
וכך התניידנו, שבעת המופלאים, לעבר ננוצ'קה. המארחת היתה מאוד ברורה - לא נוכל להכנס. העיריה נושפת בעורפם ועל כן הם מקפידים במיוחד על כמות האנשים בתוך הבר. נאלץ לחכות שיצאו ארבעה אנשים, וגם אז נוגלה לשולחן בחדר שליד הבר, ולא בבר עצמו, כי אסור לעמוד ליד הבר. כעשר גבות הורמו (ההולנדיות לא ממש הבינו את חילופי המילים), והמארחת מלמלה משהו לא מחייב על ראש העיר והבחירות הקרבות. אמרתי לה מיד מה דעתי על העניין (הבלוג ימנע מפוליטיקה, אבל בכל זאת זה בלוג, אז אתם יכולים לנחש לבד למי קולי מובטח) והיא חייכה, נעלמה, וחזרה עם מגש ועליו שבעה צ'ייסרים לזמן ההמתנה. תחי מדינת ישראל. שתינו, וכמובן שהפלתי כמה מהכוסות ואף שברתי שתיים. סלחו לי - אני בעד המפלגה הנכונה ;)
נכנסנו והובלנו אל השולחן, אבל הרגשנו כאילו אנחנו בסיביר, ולא בגיאורגיה. ר', המשוחרר הטרי (למה הוא עדיין מקבל צ'קים ממת"ש?), רטן משהו על הלימה לימה או לה צ'מפה, אבל אז המלצרית הציעה לנו שולחן קטנטן ליד הבר, אז שכנענו אותו לשתות דרינק אחד לפני שממשיכים. המוזיקה היתה מיין סטרים מאוס, עניין שעבורו באמת לא צריך את הננוצ'קה, ור', הקצין הותיק (למה הוא כבר לא מגיע לבסיס?), בטרוניה על הגיל הממוצע, התערב שיוכל למצוא לפחות מישהי אחת בשם חדוה.
אבל אז שתינו קצת, הדיג'יי החליף הילוך, מוזיקה מזרחית התחילה להתנגן, והמלצרית עלתה על הבר... הולנדית אחת הועלתה אחר כבוד אחריה, עוד דרינק וגם הפסיכולוגית שוגרה לחלל. ההולנדית השנייה הצליחה להתנגד עוד כמה דקות, אבל כוחות הכיבוש הגיאורגיים לא ויתרו עד שנכנעה. משם הכל רק התדרדר - לא אכביר במילים (ובמילא אני לא זוכר הכל) אבל זה כלל כמה נאמברים מגריז על הבר (כולל כוריאוגרפיה), 30 רוכבי רולרבליידס ששאלו שוב ושוב איפה השירותים, שני גרמנים מזדקנים שאחת התאומות גררה שוב ושוב לריקודים וסיום הערב בג'ואיש פרינסס בחמש בבוקר.
שני אדוויל לפני השינה, שניים אחריה, ואני כמו חדש. פחות או יותר. לא רע ליום שלישי.



תמכו במאמר בלדוג