‏הצגת רשומות עם תוויות בשרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בשרים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 15 בדצמבר 2009

רובן

כריך הרובן האגדי פרץ אל תוך חיי לפני זמן מה, בביקור גורלי במסעדת צפון אברקסס של השף אייל שני. מאז, נראה כאילו הרובן צובר תאוצה ופופולריות, ונמצא בסכנה ממשית להפוך לטרנד, משל היה אוכל סיני בשנות השמונים, או יוגורט קפוא, רחמנא לצלן.

מפה לשם, נפתח גם מקום בשם רובן, המתמחה בכריכים הנ"ל. למעשה, מדובר בווראיציה על המתכון המקורי - המקור מדבר על בשר כבוש, כרוב כבוש וגבינה, ופה השמיטו את הגבינה והחליפו את הבשר בהודו מעושן או בקר מעושן.

המקום די קטן, ומעוצב כדלי חביב ביותר. הצוות חביב מאוד, אם כי בעל אופי חולמני במקצת - בשלב מסויים, באמצע הכנת הכריכים, עצרו שני החבר'ה בדלפק הכל והחלו לטעום מגוש ההודו החדש שהוציאו למכונת החיתוך. טעמו חתיכה אחת, טעמו עוד אחת. ועוד אחת. "אנחנו טועמים מהגוש החדש" הסבירה אחת מהן לאנשים שבתור. טעמו עוד אחת, עד שהתרצו. אווירת השאנטי הנינוחה היא לאו דווקא רעה, אבל כשאתה בדאבל-פארקינג ורק רוצה לקחת סנדוויץ' בטייק אוויי, זה עלול לעצבן.

ולסנדוויץ' עצמו - ניתן לבחור בין לחם לבן ללחם שיפון, בין הודו מעושן לבקר מעושן (או מיקס), חרדל, חזרת, חסה, עגבניה וכרוב כבוש. הממרחים נמרחים על פרוסות הלחם, ואז כמות אדירה של בשר - 200 גרם לסנדוויץ' הרגיל (26 לבשר יחיד, 28 למיקס), 400(!) לכפול.


ללא ספק - אחד הכריכים המכובדים בעיר, ואחד המצטיינים מבחינת יחס עלות לתועלת. עם זאת, אישית - קצת התאכזבתי. אולי אשמים הסופרלטיבים המרובים שהמקום זכה לו, אולי ההשוואה הבלתי נמנעת מבחינתי ליצירת המופת של אייל שני (אין מה לעשות - שלו טוב יותר - וכמובן עולה יותר מכפול), אבל איך שהוא זה לא היה שיחוק מטורף. אני חושב שהאשם העיקרי הוא הטעם הדומיננטי מאוד של הבשר המעושן מחד, ומיעוט התוספות מאידך.

לסיכום: סנדוויץ' מכובד ביותר אשר ללא ספק מציע יחס עלות לתועלת משובח ביותר, ונשנוש לילי מצטיין. עם זאת, לא כל כך מומלץ למי שלא ממש אוהב בשר מעושן.


תמכו במאמר בלדוג

יום שני, 2 במרץ 2009

הטרקלין - ארוחת טעימות

כשמכניקר ואשתו היקרה הזמינו אותנו לדרינק, לא חשדתי שהעניין יהפוך לארוחת ערב מלאה. הגענו קצת באיחור, והמלצר החביב שלנו כבר "מכר" להם את ארוחת הטעימות הזוגית. שיחקנו קצת כאילו אנחנו לא רוצים, אבל הקרב היה אבוד מראש.

הטרקלין
מפרסמים את ארוחת הטעימות שלהם כבר זמן מה, גם במודעות התלויות על המסעדה, וגם במייל (נרשמתי פעם למועדון החברים שלהם). לצערי המחיר מזדחל לו כלפי מעלה כבר תקופה. זה התחיל ב- 69 ש"ח לאדם, מחיר מפתה במיוחד, עלה ל- 79, וכעת זה כבר 89 ש"ח - מחיר שמחייב אותך כבר לחשוב פעמיים.

מה מקבלים? שתי ראשונות, שתי מנות ביניים ושתי עיקריות, בתוספת לחם (מעולה). הרעיון הוא שבכל סבב מקבלים מנה אחת קטנה ואחת גדולה - חציל ביוגורט וקרפצ'יו, כבד עוף ונקניקיה, המבורגר וקבבונים וכך הלאה. מאחר והיינו שני זוגות, עשינו קצת החלפות, חלקן בחינם וחלקן בתשלום. כך לקחנו מניפת סינטה במקום אחת מהעיקריות, בתוספת של 25 ש"ח לאדם (כלומר, תוספת של 50 ש"ח), צלחת ברזואלה בתור אחת הראשונות וכו'.

המנות היו מצויינות כולן, והלחם המרוקאי היה פשוט ממכר. מניפת הסינטה היא פשוט רעיון גאוני - מקבלים פרוסות סינטה נאות לחלוטין, עם חלוק נחל לוהט, וניתן לצלות אותן לבד - כך יכולתי לחרוך אותן קלות, אבל שעדיין יהיו חמות.

המלצר שהוזכר בתחילת הסיפור היה משעשע וחביב ביותר, לא התנשא והסביר בסבלנות מה כל מנה מכילה ("תשאלו כאילו אני חבר שלכם, לא המלצר", אמר) ובסוף הארוחה כיבד אותנו בצ'ייסרים של משקה הבית - קוקטייל על בסיס ג'ינג'ר ולמון גראס (הם עושים את זה שם בדרך כלל, לא באמת קיבלנו יחס מועדף :) ).

סירבנו לקינוח - זה פשוט היה כל כך הרבה אוכל, ואנחנו בכלל הבטחנו לעצמנו דיאטה...

ביציאה סיפר לנו ידידנו המלצר על ערב נוסף שמתכננים במקום - אוכל וקולנוע. סצנות אוכל נבחרות יוקרנו במסעדה, ולאחר כל סצנה תוגש פרשנות של המנה מהסצנה. נשמע נחמד מאוד - אני בהחלט אחכה לפרסום בנושא.

לסיכום: אוכל טעים מאוד, ואווירה מקסימה, אבל לאחר שדרוגים ותוספת של כוס יין לאדם, המחיר כבר לא זול בכלל, ואני לגמרי לא בטוח שיצאנו באיזה רווח מה"דיל" שהוצע במסעדה. עדיין, בילוי טעים, רומנטי ומוצלח.

תמכו במאמר בלדוג

יום שלישי, 13 בינואר 2009

יועזר בר יין

התערבות מוצלחת מצידי (קצת פחות מוצלחת מצידה) גררה ארוחת ערב מושחתת במיוחד. היעד הנבחר - יועזר בר יין, מאורת החטאים של שאול עברון ביפו.
כדי להעשיר את החוויה, התחלנו בהרפתקה קטנה - כהרגלי, בדקתי את הכתובת במפה, וראיתי שהיא ממוקמת ברחוב "יועזר" היוצא מכיכר השעון ביפו. מצאנו חניה בקרבת מקום והלכנו לכיכר, שם עברנו מרחוב לרחוב, אך יועזר לא נמצא. שאלנו את בעל הפיצוציה הזאת ואת בעל החנות ההיא, אך כולם טענו כי אין רחוב כזה. בירור קצר עם שלושה שוטרים חביבים העלה סופית - הרחוב לא קיים, לכו מפה. למזלנו, SMS זריז לשירות 144 החדש של בזק הנפיק לנו את מספר הטלפון של המסעדה, ושיחה למקום כיוונה אותנו למקום הנכון - לא רחוב אלא סמטה, ולא סתם סמטה אלא סמטה קטנטנה שהיא בעצם קשת, לא גדולה בהרבה מדלת, ליד סניף קסטרו הגדול בכיכר (לזכותם ייאמר שמעל הקשת שלט ניאון מואר עם שם המסעדה. לזכותינו - חיפשנו רחוב, לא משקוף...).
אחרי שתמה ההרפתקה הקטנה, הגענו למקום עצמו. המסעדה ממוקמת בחלל אפלולי מאוד מלא קשתות. העיצוב מינימלי, ונותנים למבנה העתיק והמיוחד לומר את דברו, בלי הפרעות מיותרות. שמנו לב בעיקר לפמוטים הרבים המפוזרים במקום, וכתמי הפיח הענקיים לידם - הקירות לא מנוקים בכוונה, ויוצרים במקום אווירה ימי-בניימית מיוחדת.
התפריט מתרכז בעיקר בבשרים - סטייקים בחיתוך מיוחד (לב האנטריקוט בלבד מוגש, ללא השומן האופייני לנתח. הבשר שמסביב לנתח מוגש כמנה נפרדת - יודלעך), תבשילי בשר צרפתיים ונקניקיות שונות. למנות ראשונות הזמנו בליני עם קרם פרש וקוויאר (לה) וקלאמרי מוקפצים בשמפנייה ודיו (לי). אבל הקלאמרי הותירו רושם חזק במיוחד, והיו פשוט מעולים. לעיקריות - אנטריקוט 250 גר' עבורי, ו"סטייקצוץ" (המבורגר מבשר אנטריקוט) עבורה. הסטייקצוץ מוגש עם מח עצם מעליו שאת חלקו החרמתי בשמחה. שתי המנות היו מעולות, אין ספק שיודעים איך לעבוד שם עם בשר...
לקינוח הזמנו סמיפרדו קוקוס עם טראפלס שוקולד - גלידת קוקוס ביתית ומצויינת עם שני טראפלס קטנים וטוויל שוקולד מפואר, ללא ספק סיום הולם לארוחה מלכותית.

לפני הארוחה ובתחילתה היו לנו שאיפות להמשיך את הערב באיזה בר, אבל כמובן שהן נמוגו אחרי הבליסה... הביתה ולישון, מלאים אך מאוד מרוצים.

לסיכום: מסעדת בשרים מעולה ביותר, אך זהירות - התענוג לא זול כלל (הארוחה הנ"ל, פלוס כוס יין לכל אחד, הסתכמה בכ- 550 ש"ח). לפינוק מדי פעם - מומלץ ביותר.

תמכו במאמר בלדוג