מכניקר היה בנמל בשלישי בערב. קורה גם לטובים ביותר - היה לו ערב חברה, והוא שמע הרצאה של אריק זאבי. אז קבענו שאני אצטרף אליו אחר כך לאיזה דרניק זריז. אבל מה? מישהו כנראה החליט לסגור את הנמל, ובזמען שאני מעפיל צפונה בקו 4, מכניקר עבר מבר לבר (תל אביבה, טיימס סקוור, אפטאון...) וכולם היו סגורים. רק הליהמן ברדרס היה פתוח, אבל הכניסו רק מוזמנים (כאילו שרצינו להכנס). מה נעשה? הלכנו לירמיהו. הרוזה היה ריק לחלוטין ורק בבר הספריה החדש היו אנשים. בר הספריה הוא תוספת חדשה למובינג, בית הקפה המצליח והמפורסם. בקומה השנייה שלו יש ספריית DVD, אבל כנראה שתעשיית ההורדות פוגעת בהם כי הם החליטו לפתוח בר קטן בקומה השנייה (בנוסף לספרייה, לא במקומה). מאחר וכבר היינו בשכונה, ומאורת העכברוש הייתה מעבר לפינה, הרמנו טלפון למכרסם הגדול והוא הצטרף אלינו. אחר כך קפצה גם חברתי היקרה להופעת אורח קצרצרה.בחירת כוסות בירה מעניינת יש להם - אין שלישים או חצאים, רק פיינטים וליטרים. בונוס- המחירים יותר משפויים. בונוס שני - צ'יפס מתובל ונהדר, שנבלע עד תום תוך שניות והוזמן שוב.
מעשנים בבר, אבל לא באיזור השולחנות, כי הם בין מדפי הספריה ולא רוצים שיעשנו על לקוחות הספריה שלא באו לבר (כלומר, אשכרה באו לקחת סרט). קצת מטופש, כי אין שום הפרדה, אבל ניחא. מכניקר ואני קמנו ונשענו על הבר כדי לעשן (לא היו כסאות פנוים). הברמן / מלצר בא ואמר שמאחר והפינה לידה עמדנו שייכת טכנית לספרייה ולא לבר, כבר עדיף שנעשן ליד השולחן ולא שם, ונתן לנו אישור מיוחד. מאפרה? קחו מהשולחן ההוא. אז רגע.. מעשנים שם או לא? תעלומה לדורות הבאים.
בעוד שהצוות במובינג תמיד מקצועי, אדיב ומנומס, הוא אף פעם לא היה ממש נחמד, ממש כמו בשיין. כנראה תופעה כזו של מקומות מאוד מצליחים - כל כך הרבה לקוחות שהמלצריות נשחקות ומאבדות את הרצון לחייך. הפעם, לעומת זאת, ממש היו חביבים אלינו. כנראה שסינדרום המקום החדש עובד גם כשמדובר בהרחבה למקום חדש.
לסיכום: מקום שכונתי, שקט ואינטימי. אבל הקהל השכונתי הנאמן הוא זה שדואג שהמקום יהיה מלא גם כשכל המקומות האחרים באיזור מתים. מחירים זולים, צ'יפס מצויין. מעשנים על הבר.
תמכו במאמר בלדוג
רשומות
